אני מניח שאם אסתובב עכשיו ברחוב ואפנה לאנשים שאני לא מכיר ואומר להם להשלים את המשפט הבא "הפרעת קשב בשבילי זה…", אני אראה שהדבר פוגש כל אדם בצורה כזו או אחרת.
אני גם מניח שהמושג "הפרעת קשב" נמצא בפיו של כל איש חינוך וטיפול, ובהקשר זה אני גם מניח שאותם האנשים (חינוך וטיפול) מתמודדים עם נושא הפרעת הקשב בצורה כזו או אחרת.
עוד אני מניח שיש אנשים שחושבים שהפרעת קשב זה תוצר של חינוך רע (אני חושב שחינוך רע יכול להחמיר הפרעת קשב), יש אנשים שחושבים שלכולם יש הפרעת קשב (אז זהו… שלא), אני גם מניח שיש ילדים ש"מאובחנים" עם הפרעת קשב (אבל זו לא הפרעת קשב) ורשימה ה"אני מניח" עוד ארוכה.
אני כן רוצה להגיד שאני מניח שרוב האנשים (ובכלל זה גם הורים) חושבים שהטיפול בהפרעת קשב הוא תרופתי (אכן אני מסכים שזה נדרש ברוב המקרים, אם כך קבע הרופא) ושהפרעת הקשב היא רגשית (ועל זה יש לי הרבה מה להגיד, אבל זה כבר לפוסט אחר… בשביל לא ליצור מתח מיותר אז נלך לשורה התחתונה ונבהיר שהפרעת הקשב היא לא הפרעה רגשית, אלא היא הפרעה ביצועית, והילד צריך התערבות ביצועית ופחות התערבות של "איפה זה פוגש אותך ומה זה עושה לך").
אני רוצה להניח שלא כל האנשים מבינים (ולא חס וחלילה ממקום רע, אלא פשוט מחוסר ידע) שהטיפול היעיל ביותר להפרעת קשב הוא כזה שכולל שיתוף פעולה הדוק ומקצועי בין כלל הגורמים שעובדים עם הילד, אבל מיהם "כלל הגורמים?" ולמה הכוונה "שיתוף פעולה הדוק ומקצועי"? כלל הגורמים אני מתכוון לאנשים שקשורים לילד שזה אומר ההורים (חובה עלינו לזכור שלילד יש שני הורים, גם אם לאחד מהם קשה להתגייס כי הוא פשוט לא מבין מה הוא צריך לעשות ומה מקומו במשוואה) + המחנכת + היועצת + הרופא המטפל + מנחה ההורים + מנחה של הילד + מדריך החוג + המורה הפרטי + החונך, ושיתוף פעולה הדוק ומקצועי אני מתכוון שכולם צריכים לשבת מסביב לשולחן אחד ופשוט לדבר, פשוט להחליט ביחד על דרך פעולה ופשוט לעבוד בקו עבודה אחד, ולא כל אחד על מה שהוא רוצה (למה? כי זה פשוט לא עובד אחרת – ונדבר על זה בפוסט אחר).
הפרעת הקשב, חברים, היא הפרעה נוירו-התפתחותית שמקורה במוח של הילד. היא הפרעה ביצועית… הפרעה תפקודית… הפרעה שקשורה לתפקודים הניהוליים של הילד… ברור שיש לה תוצרים רגשיים, אבל אולי יהיה נכון במקום לעבוד על התוצרים הרגשיים ולהכיל אותם, לעבוד על מה שמוביל לתוצרים אלו? מה שמוביל הרבה פעמים זה התפקודים הניהוליים הלקויים של הילד…
במשך עשור ניהלתי את המרכז הקהילתי – חינוכי – טיפולי הגדול בארץ לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב, לקויות למידה, הפרעות התנהגות ועבריינות נוער. כל מהות המרכז הייתה עבודה רב מערכתית, תוך דגש לגורמי מקצוע שיעבדו עם הילד וההורים.
אבל רגע… מיהם גורמי המקצוע? אני מקווה שתסכימו איתי שאם כואבת לכם השן אז אתם תלכו לרופא שיניים, ואם אתם מתקשים בכתיבה אתם תלכו לריפוי בעיסוק, ואם אתם לא מבינים מה שאתם קוראים אתם תלכו להוראה מתקנת, ואם אתם הולכים עקום אתם תלכו לאורתופד, ואם יש לכם חשד לקורונה אתם תעשו בדיקת אנטיגן, ואם אתם צמאים אתם תשתו, ואם אתם רעבים אתם תאכלו, ואם יש לכם הפרעת קשב? אוקיי! כאן זה כבר מתחיל להסבתך! כאן נכנסים המומחים של עצמם, כאן נכנסים כל מני שטויות שמוכרים טוב להורים (כי זו נקודה כואבת אצל ההורים), כאן לא פעם אנחנו מבינים שבשביל להגיע לגורם מקצוע מעולה שיעבוד עם הילד וההורים – צריכים תחילה להגיע לאנשי מקצוע כאלו, בעלי הכשרה והשכלה אקדמית, שלמדנו לעומק את תחום הפרעת הקשב במסגרת מפוקחת ע"י המדינה, שעברו מבחנים שאושרו ע"י מוסד אקדמי ושיש פיקוח על תהליך ההכשרה שלהם. פיקוח של המל"ג, ולא פיקוח של "איגוד" פרטי שמשלמים לו כסף ומקבלים תעודה. לצערי הרב לאורך שנותיי המקצועיים בתחום הפרעת הקשב, ראיתי כל מני אנשים שהתנדבו (למשל) עם נוער בסיכון, עשו קורס באיזו מכללה פרטית, אין להם תואר בכלום ושום דבר בתחום הזה, לקחו איזה משרד יח"צ שיעשה להם עיצוב יפה ו… הם מומחים! לא יאומן! אני מציע שבשלב הזה אעצור את התסכול שנוצר כתוצאה מדברים שאני רואה עד היום (מומחים בפני עצמם), ובואו נמשיך הלאה.
אתם בטח חוזרים לכותרת ושואלים – מה השאלה שלו בעצם? אז ככה…
השאלה שלי היא: האם טיפול אמיתי (כזה שמובילים אותו אנשי מקצוע בתחום הפרעת הקשב) הוא רק לעשירים?
ובכן… תשובתי האישית היא – כן. לצערי, אבל כן. נכון להיום יש מעט מאוד מרכזים קהילתיים שמנגישים טיפול אמיתי בהפרעת קשב. נכון להיום גם יש יותר מדי מומחים בפני עצמם שלדעתי האישית יכולים לעשות נזק אם זה לא באמת תחום ההתמחות שלהם. הבעיה היא שהורים לא יודעים, ויח"צ טוב כנראה עובד עליהם יפה (לפחות כך זה נראה).
הבעיה תופסת תאוצה באזור הפריפריה, שם כמעט ואין אנשי מקצוע מתחום הפרעת הקשב, ואז הקהילה נדרשת להתמודד עם אנשי מקצוע "מומחים" שלא הוכשרו בתחום, או בעזרת אנשי מקצוע מדהימים, עם הכשרה אקדמית, כאלו שהלכו, למדו, נבחנו אבל – לא מתמחים באופן ישיר בתחום הפרעת הקשב, ולרוב זה יהיה במסגרת הטיפולים הרגשיים, אלא שהילדים עם הפרעת הקשב זקוקים להתערבות ממוקדת לתפקודים הניהוליים והפרעת הקשב. ועכשיו נשאלת השאלה "האם לאותם גורמי מקצוע יש הכשרה, ידע, ניסיון וכלים בתחום הפרעת הקשב?".
אוקי… מי שמכיר אותי יודע שסתם אני לא כותב, אני קודם בודק. אז בחודשיים האחרונים שוחחתי עם 13 מנהלים של מסגרות חינוכיות וטיפוליות באזור הנגב וכולם (!!!) אמרו לי ש:
- הם לא מוכנים שאני אכתוב את השם שלהם (אפשר להבין).
- אין להם אנשי מקצוע עם התמחות ישירה בהפרעת קשב שיבואו ויטפלו.
כבר עכשיו אני רוצה להגיד שאני חושב שאנשי טיפול רגשי מעולים עבור כולם (כולל הפרעת הקשב), אך חובה להכשיר אותם או לצרף אליהם אנשים עם התמחות ישירה וברורה בתחום הפרעת הקשב. ואז??? זה יהיה מושלם!
אבל הבעיה שאותם האנשים עם ההתמחות הזאת, או מסגרות שאפשר להתמחות בהם (מסגרות אקדמיות או לפחות עם אנשי מקצוע בעלי הכשרה אקדמית בתחום) לפי 13 המנהלים לא נמצאים בהישג יד, וזה אומר שאם להורים יש כסף אז הם ילכו למרכב הארץ, ואם אין כסף אז… באסה! הילדים שלהם יכולים להיכנס למעגלי הסיכון השונים, ואז זה יעלה הרבה מאוד כסף למשלם המיסים (כמובן שזה משפט כללי, ולא מחייב).
אני חושב שחובתנו כחברה להנגיש את הידע, הכלים, המטפלים וההכשרות גם לאזור הנגב. אני חושב שחובתנו כחברה לקחת מנחי הורים עם הכשרה מוכרת בתחום הפרעת הקשב (וכמובן עם הכשרות אקדמיות) בשביל שיסייעו להורים בנגב שאין להם יכולת לשלם 400 ₪ למפגש של 45 דקות. אני חושב שחובתנו כחברה לקחת את הילדים והנערים האלו ולתת להם מענה ישיר וברור בתחום התפקודים הניהוליים, ושהדבר יעשה ע"י אנשי מקצוע עם התמחות ישירה בתחום הפרעת הקשב, ושאותם הילדים יקבלו את המענה הזה מבלי שהם נדרשים לצאת לכפרי נוער או להתפלל שלהורים שלהם יהיה כסף לקחת לטיפול פרטני (שגם הוא עולה בממוצע 400 ₪). בכלל אני חושב שחובתנו להנגיש לנגב את הידע והכלים שבמרכז הארץ, לפתח תוכניות הכשרה אקדמיות בתחום, לפתוח יותר מרפאות בתחום הקשב ולא לשכוח שבסופו של יום – מדובר על דור העתיד של כולנו! אני מאמין בכל ליבי שבנגב ילדים ונערים פורצי דרך! כאלו שאם נשקיע בהם עכשיו, הם יהיו המנהיגים של המחר.
מי שמכיר אותי יודע שמזה כ- 15 שנים אני רק מחפש איך לתת מעצמי לפריפריה (ואני גר במרכז הארץ), הרוב בהתנדבות ומכל הלב. אני חושב שהחוכמה היא לא לחייך רק למי שיש כסף (ואני רואה לא מעט קולגות שעושים את זה), אלא גם לחייך למי שאין כסף, ולעזור לו כאילו ששילם עכשיו מיליון דולר לשעה.
אני מתכוון להקדיש את השנים הקרובות האלה בשביל להנגיש את כל הידע והכלים שלי לפריפריה, ואני קורא לכל הקולגות להצטרף אלי. בואו נייצר מהפכה בנגב!
כבר עכשיו אני מזמין כל אדם במדינה (ממרכז הארץ, מצפון הארץ, ממערב הארץ ומדרום הארץ) להתייעץ איתי בכל דבר שנראה לו לנכון, כל עוד כמובן הדבר הוא תחת תחום ההסמכה וההכשרה שלי. הייעוץ הוא ללא עלות, מכל הלב, במקצועיות וללא שום מטרות שיווק! פשוט רוצה לעזור ולהנגיש את הידע והכלים שלי לכמה שיותר הורים. הינה הפרטים: https://yotamw.co.il/free-consulting/
הלוואי שעוד מעט אוכל לענות על השאלה "האם טיפול אפקטיבי, מקצועי ומותאם להפרעת קשב הוא לעשירים בלבד?" בתשובה של: הטיפול האפקטיבי, המקצועי ומותאם נגיש לכל שכבות האוכלוסייה!
בכוחות משותפים נצליח!
נ.ב. לי קשה עם אנשים שמציגים את עצמם כ"מומחים" בתחום הפרעת הקשב (או בכל תחום אחר) מבלי שיש להם אפילו תואר ראשון או שני בתחום החינוך או הטיפול. אני חושב שאיש מקצוע טוב הוא כזה שהולך ולומד ומתמקצע כל הזמן, ולא רק מקורס של מספר חודשים ותחת כובע של "איגוד" שהוא למעשה עסק לכל דבר (תשלם ואתה חלק מאיגוד). למרות זאת, אני חייב להגיד שאני גם מכיר אנשים ללא תארים אלו שעושים עבודה יפה. כמו כן, אני תמיד אומר – כל הורה יעשה את מה שהכי טוב ונוח לו עם הילד שלו! הילד הוא של ההורה, ורק ההורה יקבע מה ואיך יעשו עם הילד שלו! אני רק מביע את עמדתי האישית בעניין.
