הכותב: יותם ויסקופ, מומחה בחינוך המיוחד – הפרעות התנהגות, מרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש "קיי" בבאר שבע – התוכנית לחינוך מיוחד, מדריך בתחום תלמידים במצבי סיכון במשרד החינוך, חוקר ומפתח תוכניות בתחום הפרעת קשב והתנהגויות סיכוניות, מטפל C.B.T מוסמך מטעם אוניברסיטת חיפה – מתמחה בתחום הפרעת קשב והפרעות התנהגות, מנחה הורים מוסמך בתחום הפרעת קשב והפרעות התנהגות (המרפאה ל"סמכות החדשה" – בית החולים "שניידר" לרפואת ילדים, והמכללה האקדמית לחינוך "סמינר הקיבוצים"), מוביל פודקאסט מגזין ADHD להורים ואנשי מקצוע בתחום, לשעבר – מנהל תחום ההכשרה וההדרכה של מבדק MOXO בעולם, לשעבר – מנהל המרכז הקהילתי-חינוכי-טיפולי מהגדולים בארץ לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב וקשיי התנהגות.
♦
בשבועיים האחרונים רעשו וגעשו הרשתות החברתיות וערוצי החדשות באירוע המזעזע שהיה בין נערים בגן ציבורי בפתח תקווה.
בואו לא "נטמון את הראש בחול"… הסיפור המזעזע הזה נחשף, אף אין לי צל של ספק שיש עוד לא מעט סיפורים כאלו שממש לא נחשפים.
אני חושב שהבעיה כאן היא לא של בית הספר (אגב, אני מכיר את בית הספר שהנערים מפתח תקווה לומדים, ואין לי צל של ספק שבית הספר עשה, עושה ויעשה כל שביכולתו למען הנערים והנערות, ואין לי ספק שהבעיה היא לא שם), אלא של החברה הישראלית כולה. אני לא חושב שיש באמת טיפול אפקטיבי ויעיל בנושא האלימות (וחבל, כי יש הרבה מה לעשות, שגם לא עולה הרבה כסף), ואני לא חושב שהמדינה באמת יוצאת מגדרה למען דור העתיד של כולנו.
אני חושב שזה בעייתי מאוד שיש רק יוזמות מקומיות (אגב, יוזמות נהדרות!!), ואין מדיניות טיפולית אפקטיבית – לאומית. אני חושב שהסברה פחות רלוונטית, ויש לתת מענה אופרטיבי- פרקטי ע"י גורמי מקצוע שבאמת מבינים בתחום.
מוזמנים לקרוא ולהאזין לתמצית תגובות שלי והצעות לפתרונות שלדעתי כדאי לבחון:
← "תקפו באלה ובשוקר ולא הפסיקו על אף התחנונים – כתב אישור הוגש נגד הנערים בתוקפים מפתח תקווה" (הדס גרינברג, כאן 11, 19.9.23) – לקריאת הכתבה לחצו כאן
← נערים תקפו באכזריות קטין, ארבעה נעצרו (חדשות 14, 12.9.23) – לקריאה לחצו כאן
← להאזנה בראיון שלי ברדיו דרום – לחצו כאן
← להזנה בראיון שלי ברדיו 106 – לחצו כאן
מה הפתרון שלי? אני מבקש לשתף במאמר קצר שלי שגם זכה לראות אותך בפינת "משפחה" בעיתון הארץ (19.9.23) – ענישה של נערים אלימים לא תפתור את הבעיה, ואף עשויה להעצים אותה
בשבועות האחרונים אנו עדים לרצף של מקרי אלימות מחרידים שמדירים שינה מעינינו ומציגים תמונת מצב עגומה, שכל עוד היא איננה מטופלת – רק תמשיך לגדול ולהתעצם. באחרון שבהם הותקף נער בברוטליות קשה על ידי חבורת נערים בני גילו בגן ציבורי בפתח תקוה. זהו לפחות אירוע האלימות השלישי בקרב בני נוער שתועד והופץ ברשתות החברתיות בתקופה האחרונה, כאשר הראשון היה קטטה מצולמת בתיכון בחדרה והשני סרטון של קבוצת נערים שמכים נער אחר בבית ספר באילת. אין ספק שיש עוד אירועים רבים שלא מתועדים או מופצים באינטרנט.
ליבי עם הנערים שנפגעו באירועי האלימות ועם משפחתם, ומחשבותיי עם הנערים הפוגעים. נראה שהאחרונים נמצאים כעת בתחילת "קריירת הפשיעה" שלהם, ואמנם משטרת ישראל עושה את עבודתה ועוצרת את המעשים האלה – אולם כליאתם לא יכולה להיות הפתרון הבלעדי.
מובן כי אותם נערים צריכים להיענש, לפחות בשלב ראשון, אך יש לזכור שבסופו של דבר מדובר בנערים חסרי מיומנויות רגשיות ותפקודיות, שמשתמשים בכלים אסורים כדי לבטא את רגשותיהם ומחשבתם, וענישה בלבד אין בכוחה לעקור את האלימות המושרשת בהם.
שלושה גורמים לפתרון
כמי שעובד רבות עם נערים במצבי סיכון, ישנם גורמים רבים שעשויים להוביל לפשיעה ולאלימות: לקויות נוירו-התפתחותיות (כמו הפרעת קשב ולקויות למידה) לא מטופלות, שיכולות להחמיר בעקבות ירידה בערך העצמי ובתחושת המסוגלות ועלייה בתחושת הכישלון; סמכות הורית לקויה או לא קיימת; חוסר בזיהוי או הענקת טיפול מותאם לצרכי הנער בשל קשיים כלכליים; "מכ הטיקטוק" במסגרתה נערים צופים בסרטונים אלימים של אחרים ומחקים אותם; חוסר תעסוקה של נערים בשעות הפנאי ושיטוט ברחובות; וכמובן מאפיינים אישיותיים מורכבים של הנער והסביבה ממנה הוא מגיע.
הפתרון?
הפתרון לתופעה המטרידה הזו מצוי במתן משאבים ותמיכה לשלושה גורמים: רשויות החוק, מערכת החינוך וההורים. תחילה ובמקביל לענישה, יש לחזק את מערכת החינוך והרווחה, מערכת המשפט והמשטרה, שעושים כל שביכולתם, במגבלות החוק, לטפל בתופעה המדאיגה. יש לספק להם תקציבים וכלים נרחבים, ולגבות אותם מקצועית. במערכות אלו פועלים אנשי ונשות מקצוע מהשורה הראשונה שבוודאי יודעים מה ואיך לעשות, שעובדים בדוחק, ויש לאפשר להם לעשות את עבודתם.
שנית, יש לספק לכל ילד במערכת החינוך כלים של שליטה עצמית, ויסות רגשות ועיכוב תגובה כבר מגיל גן חובה. אין צורך לחכות שתחושות קשות יתגברו וידגרו, עד כדי כך שנער יסגל לעצמו התנהגות אנטי-סוציאלית עבריינית. יש לסייע לכל ילד, מגיל צעיר, לפתח מיומנויות חברתיות. כמו כן, יש לנטר אזורים שמועדים לפורענות מבחינת התנהגויות סיכוניות, ובהם לבנות תוכנית מקצועית אופרטיבית שתיתן כלים להורים, לנערים, למורים ולצוותים בחינוך הבלתי פורמלי.
ומה עם הנערים איתם אנחנו מתמודדים כעת? כל נער שייתפס בביצוע עבירה, או שהוריו או המערכת החינוכית יזהו שלמקום הזה הוא הולך, יחויב לעבור סדנה מקצועית למתן כלים להתמודדות נכונה עם רגשותיו, שתועבר על ידי גורמים מומחים בתחום התפקודים הניהוליים. כמו כן, יש לספק להוריו של אותו הנער סדנה מקצועית למתן כלים להתמודדות, פיתוח סמכות והשגחה הורית.
כלי נוסף שעשוי לסייע במיגור תופעת האלימות הוא פיתוח תעסוקה מותאמת לנוער. אין להסתפק במועדוני הנוער ובסיירות הורים, אלא לדאוג למקומות תעסוקה בשכר לנערים, החל מגיל 13, כאשר מקומות אלו מלווים את הנערים מבחינה מקצועית־חינוכית.
אירועי האלימות המסעירים בשבועות האחרונים הם קשים ומעוררים אמוציות שליליות כלפי הנערים האלימים. אך ענישה ונידוי של אותם נערים לא תפתור את הבעיה, אלא רק תעצים אותה. אותם נערים זקוקים לפתרון הוליסטי, המשלב התערבות חינוכית של מוסדות השלטון, בתי הספר, מענה CBT מותאם וליווי של סמכות הורית ברורה שתכיל אותם ותיתן להם את המשענת היציבה לה הם זקוקים. כחברה, עלינו להתגייס למען המאבק על דור העתיד ולהבטיח שהמקום הרע אליו הם ואנחנו צועדים ישתנה לטובה.
הורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב?
מרגישים שאתם הולכים לאיבוד? אני כאן לרשותכם!!
מפגש הייעוץ מתקיים ללא תשלום, במקצועיות ומכל הלב!!
לפרטים נוספים לחצו כאן
