על הכותב: יותם ויסקופ, מומחה בחינוך המיוחד – הפרעות התנהגות, מרצה ומדריך פדגוגי באקדמיה, מנחה תוכנית "בקיי-שב": תוכנית הכשרה לאנשי חינוך בתחום הפרעת קשב והתנהגויות סיכון, כותב תוכניות בתחום הפרעת קשב והתנהגויות סיכוניות, מנהל תחום הכשרה והדרכה של מבדק MOXO להערכה של קשיי קשב.
אחת לשבוע לפחות אני מקבל פנייה של הורה ששואל אותי את השאלה הבאה: "יותם, אתה מכיר בית ספר לילדים עם הפרעת קשב? אני מוכנה לעבור עיר בשביל זה". והתשובה שלי היא: "אני לא מכיר בית ספר ייעודי לילדים עם הפרעת קשב, ואני גם לא חושב שזה נכון שיהיה כזה".
ברשותכם, אני רוצה להסביר: ראשית, נצטרך לצאת מתוך ההבנה הבאה:
- הפרעת קשב היא לא הפרעה רגשית! היא הפרעה ביצועית הקשורה לתפקודים הניהוליים של הילד. היא הפרעה שקשורה למוח של הילד, והוא חייב לקבל התערבויות ביצועיות-תפקודיות, לצד טיפולים רגשיים-השלכתיים (טיפול באומנות, רכיבה טיפול, טיפול בתנועה, טיפול במשחק, טיפול במים ועוד).
- הפרעת קשב לא עוברת. עם זה נולדים, עם זה מתים. אפשר ללמוד לחיות ולהתנהל לצידה, אך לא לרפא אותה.
- ילדים עם הפרעת קשב הם ילדים חכמים, מוכשרים, מנהיגים, טובי לב.
- ילדים עם הפרעת קשב יודעים מעולה מה (!) צריך לעשות, הם לא יודעים איך (!) צריך לעשות.
- חוסר טיפול בהפרעת קשב יכול להוביל את הילד למצב תפקודי מאוד לא טוב, שבוודאי גם יכול להשפיע על המצב הנפשי שלו. על כך נדבר בהרחבה בפוסט אחר (ויש לי הרבה מאוד מה להגיד על זה).
כמי שמכיר את מערכת החינוך די טוב, אני חושב שנכון להיום יש הכרה של מערכת החינוך סביב כל הנושא הזה של הפרעת קשב, אך לצערי ולתחושתי, אין די בעשיה ובטיפול באוכלוסייה זו. לדעתי אנחנו רחוקים מאוד בשביל שנוכל להגיד שהמצב סביר. לדעתי יש עשייה משמעותית בכל הנושא של אבחונים, התאמות, ומיפויים, אך מה הלאה? אוקיי… מאובחן, יש התאמות, ו…? כמי שמכיר לא מעט מנהלים, מורים, אנשי חינוך, אנשי אקדמיה, אני מרגיש שהמצב מורכב מאוד. באותה הנשימה אני חייב להגיד שאני רואה לא מעט אנשי חינוך שעושים עבודה מדהימה!!! עם אוכלוסייה זו, אך נדרש כאן משהו מערכתי, רחב, עם תקציבים.
במובן זה אני מאוד מקנא במענה הנפלא שמקבלים תלמידים על הרצף – ASD. יש להם לובי טוב, יש להם יח"צ מעולה, יש שם הרבה ארגונים שעושים עבודת קודש בשביל לתת לילדים את המענה הטוב ביותר, והם מצליחים. יש הרבה מה ללמוד מהם. הלוואי שכך זה היה גם סביב הילדים עם הפרעת הקשב. לצערי אני פוגש הרבה יותר אנשי חינוך שפשוט לא יודעים מהי הפרעת קשב ואיך מטפלים בה, מאשר אנשי חינוך שבאמת יודעים מה זה. אגב, אני לא מאשים אותם! אני חושב שפשוט לא מלמדים אותם. או שמלמדים אותם שהפרעת קשב זה קושי לשבת על הטוסיק, והפרעת קשב זה מוסחות, והפרעת קשב זה התנהגות. אז זהו… שזה גם, אך זה רק חלק מאוד קטן ממה שזה באמת.
הפרעת קשב, חברים, היא לא הפרעה של בית הספר. היא הפרעה שיש לה גם השפעה על בית הספר, אך לדעתי ההשפעה הרבה יותר חזקה על התחום המשפחתי והחברתי. לדעתי הרבה יותר חזקה מאשר ההשפעה על בית הספר.
כידוע לכם, הפרעת קשב היא הפרעה שדורשת טיפול 24/7 ,כזה שאפשר לקבל בפנימיות הטיפוליות. האם אנחנו נשלח את הילד שלנו לפנימייה טיפולית? כנראה שלא. אבל רגע… מי שנמצא עם הילד 24/7 זה אתם – ההורים היקרים. אתם הכתובת, אתם הפתרון, אתם הטיפול. לא בית הספר!! ולא הטיפולים בקהילה!!
ולכן, כבר עכשיו נגיד – אני לא מכיר בית ספר לילדים עם הפרעת קשב, ואני גם לא בעד אחד כזה. אני חושב שילדים עם הפרעת קשב חייבים להמשיך ללמוד במערכת הרגילה, עם ילדים "רגילים", עם מינימום סטיגמה, עם מקסימום של חוויות הצלחה, ובעיקר עם הרבה תמיכה של הצוות. אבל רגע… הצוות הרבה פעמים לא יודע איך עושים את זה, אז מה נעשה? יש פתרון!! חברים… יש פתרון!!! הפתרון הוא אתם, הורים יקרים! אם אתם ההורים, המטפלים של הילד 24/7 תבינו שעבודה רב מערכתית, בשיתוף עם בית הספר, הוא הפתרון – אז בית הספר יהיה מותאם מאוד לילד (: באותה הנשימה אני רוצה להמליץ לכם: אל תפילו את הבעיה ו/או הקושי על בית הספר, בעיקר כי לא תקבלו משם את הישועה. אני באמת מאמין שההורים הם אלו שצריכים לטפל בילד. תחשבו על זה… איזה כיף זה שההורה הוא זה שמעניק כישורים חברתיים לילד, ושההורה הוא זה שמלמד את הילד תפקודים ניהוליים, ושההורה הוא זה שמסייע למחנכת, ואפילו למדריך בצופים.
אז מהו לדעתי בית הספר המותאם לילד עם הפרעת קשב? כזה שההורים מצליחים לעבוד בשיתוף עם בית הספר, כזה שמוכן לקבל מההורים ידע ומיומנויות שכבר עובדים עם הילד, כזה שמוכן לעבוד בשיתוף עם הגורמים החינוכיים והטיפוליים שעובדים עם הילד וההורים בקהילה מתוך כבוד והערכה הדדית. אני חושב שאם ההורים יצליחו להעביר לבית הספר את כל הידע והכלים – אז הוא יהיה מותאם לילד. אני חושב שההורים יודעים הכי טוב מה קורה עם הילד, מה מתאים לו, ומה עובד ומה לא. האמת שכואב לי לראות שלעיתים בתי הספר פשוט לא מבינים את זה, ושיש בתי ספר שחושבים שאנחנו עדיין בתקופת יאנוש קורצ'אק (שלילד לא היו הורים).
אגב, פעם בית ספר אמר לי "אנחנו מרגישים שההורים לא שותפים שלנו". חבר פעם עשה לי סדר עם האמירות האלה ואמר לי "בתי הספר חייבים להבין שהם אלו שצריכים לשתף פעולה עם ההורים, ולא להיפך". אני מסכים איתו. הילד הזה שייך להורים שלו, ולא למערכת החינוך. אנחנו, מערכת החינוך, דמויות חולפות בחיים של הילד הזה. ההורים – לא חולפים.
בקרוב נדבר על עניין ה"הכלה" במערכת החינוך (מושג יפה שלדעתי פספסו את המהות שלו), ובקרוב נדבר על טיפים למורים. אך כבר עכשיו קבלו כמה טיפים לבחירת בית ספר:
- עשו טובה: תנו משקל בקטנה ל"המלצות" של אחרים. אין דבר כזה בית ספר שמתאים או לא מתאים. יש איך אתם מתרשמים, ויש האם בית הספר מתאים לצרכים והמאפיינים של הילד האישי שלכם. לכו לבדוק, לכו להתרשם, לכו להרגיש. האינטואיציה ההורית שלכם בוודאי תיקח אתכם למקום הנכון.
- אני מאמין שטיפולים טובים הם במסגרת הקהילה, בשליטה מלאה של ההורים, ללא עצירה בחופשות. זה שהילד מקבל "סל שעות" זה לא אומר שהבעיה תיפתר. תמיד תזכרו שזה לא מה מקבל, אלא מי נותן (או – מי המטפל). ובכל מקרה, אם לוקחים עזרה מהמערכת, תדאגו לבדוק שההורים חלק מהתהליך, ושיש השלכה של מה שקורה ב"חדר" לבית המציאות בבית ובקהילה. כמובן שתדאגו שהילד מקבל מענה ע"י אנשי מקצוע מומחים בתחום הפרעת הקשב, וזכרו שהפרעת קשב היא הפרעה ביצועית, ולא הפרעה רגשית.
- יש לכם הדרכת הורים? מעולה! תדאגו שהמדריך שלכם עובד בשיתוף ובתיאום עם בית הספר, ומייצר התערבות רב מערכתית בין כלל הגורמים שעובדים עם הילד.
- הילד שלכם חייב להיות בקרב צוות נעים! עזבו עכשיו מכיל, אני הולך על נעים! שלא תוקף אותו, שלא מאשים אותו, שלא "נכנס" בו. לרוב ילד כמו שלנו לא ירצה ללכת לבית הספר כי הוא ירגיש שלא מקבלים אותו, שלא מבינים אותו, שלא מאפשרים לו, ואז… פיצוץ!
- תזכרו שבית הספר זה לא הכל, זה בסה"כ עוד חלק מהיום של הילד. אומנם חלק חשוב, אך לדעתי שעות אחה"צ וכל התחום החברתי הוא הרבה יותר חשוב. אך כמובן שזו דעתי (:
- תדאגו לעבוד בשיתוף ישיר עם מחנכת הכיתה. המחנכת היא זו שמנהלת את התהליך שהילד עובר. תכבדו את הצוות, תעריכו אותו ,תנו לו מקום של כבוד! אנשי הצוות לומדים הרבה שנים וראוי לתת להם את הכבוד על כך! תזכרו שהרבה פעמים הם פשוט לא יודעים, ולא כי הם רעים או לא רוצים את טובת הילד שלכם. הם פשוט לא יודעים! אל תכעסו עליהם, תעזרו להם. עבודה רב מערכתית, זוכרים?
ועל הדרך חברים… בואו נפעל כולנו בשביל שתהיה קואליציה רצינית סביב הנושא של ADHD, כמו שיש סביב הנושא של ASD ואז הילדים מרווחים (:
מזכיר לכם שאני כאן לכל שאלה, בקשה ועניין. אני מקדיש הרבה שעות בשבוע, בהתנדבות מלאה, למען ייעוץ להורים לילדים עם הפרעת קשב. מוזמנים להתייעץ איתי גם סביב מערכת החינוך המתאימה לילד שלכם (: כל הפרטים: https://yotamw.co.il/free-consulting /
