נער בן 14, היפראקטיבי אמיתי… אורגינל… לא ה"חיקוי". כזה שמצד אחד לא יכול לשבת רגע ומאוד תזזיתי (ולא תמיד נסבל), ומצד שני חכם בטירוף, יצירתי בצורה בלתי רגילה ובעל אינטליגנציה רגשית כמו שיש רק להיפראקטיביים.
הנער עם מוטיבציה גבוהה להצלחה בלימודים (כן כן, יש גם כאלה), באמת עושה מאמץ. משהו שם מול בית הספר הולך לו לא טוב. כל מי שיש לו ילד היפראקטיבי אורגינל מכיר היטב את תחושת "רודף הצדק", שתמיד חייב להגיד את המילה האחרונה, ושרואה כל דבר שקורה. לא תמיד מפרש נכון, לא תמיד מווסת נכון, וכמעט תמיד ללא עיכוב תגובה (או "רסן" בפה). השילוב הזה כנראה מביא ל"פיצוצים" לא פשוטים.
בקרוב אוציא את המאמר הנחמד שלי בנושא "מורים עם ADHD לתלמידים עם ADHD" אבל כבר עכשיו חשוב להוסיף שלנער יש מורה עם ADHD, אדם מדהים, עם לב ענק, גם הוא "רודף צדק", גם הוא עם אינטליגנציה רגשית טובה אבל… ש- ADHD ו – ADHD נפגשים, ושניהם לא מווסתים, זה יכול להיגמר רע. כמו שבערך קורה כאן בסיפור שלנו.
שאלתי את אותו הנער "תגיד… מה לדעתך צריך לעשות בבית הספר בשביל שאתה ודומים לך תוכלו להוציא בעיקר את כל הדברים היפים שיש בהפרעת הקשב?". הייתי בטוח שהוא יגיב לי "לשרוף את בית ספר" או משהו בסגנון (לצערי הרב זו התגובה הנפוצה של הילדים "האלו"), אך הופתעתי. הנער אמר "תביא טוש ללוח ותן לי להסביר לך" (אמרתי לכם – ילדים מבריקים). הוא ניסה לכתוב ולהסביר אבל יצא שם "סלט יווני, בשילוב סלט בולגרי, בשילוב סלט טונה" או במילים אחרות – כתב לא ברור, הרבה מוסחות. הצעתי את עזרתי. כרגיל, כמו נער היפראקטיבי אורגינל, הסכים לקבל את העזרה.
הנער הסביר לי ש"הבעיות שלי בכיתה קשורות בעיקר לדרך שהמורה מלמד + הסחות דעת שיש בשיעור". הוא ממשיך ואומר "יש שיעור מעניין ויש שיעור לא מעניין". אם השיעור יהיה מעניין אז אני יכול באמת ללמוד.
אני מבקש לשתף אתכם בהגדרות של הנער ל"שיעור המעניין והשיעור הלא מעניין" ולהציע לכולנו להניח לרגע את הדעות שלנו בצד, לראות את היצירתיות והשכל שיש להיפראקטיבי הזה, ולשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים ללמוד ממה שהוא מסביר:
בגדול חברים, אם נסכם את מה שהנער כתב ומה שאמר בעל פה, אז:
- קשר אישי משמעותי הוא בסיס להכל. אם אין קשר – אין למידה.
- השיעור חייב להיות מותאם למה שמדבר לנוער היום. אפשר לדבר איתם על נזקי הטיקטוק, במקום לדבר איתם על נזקי הצפייה בטלוויזיה. בטח לא טקסט על ציפורים (:
- מורה מווסת = תלמיד מווסת.
- והכי חשוב – זכרו: יש לכם נער ADHD בכיתה? פשוט תשאלו אותו, ישר ולעניין, איזה המלצות הוא יכול לתת לכם. לרוב הם לא טועים. אולי הם מנפחים, אולי אומרים ב"שפה חופשית" (ולא נעימה או חופרת), אבל יש בסיס לדבריהם.
נקודה למחשבה (: ותודה לנער המדהים שבסוף השיחה שלנו (שהייתה כשעה) אמר לי ולאמא שלו ש"אכלנו לו את הראש". אתם מבינים? הבן אדם "אכל לנו את הראש" במשך שעה, אבל הוא זורק את האחריות על אחרים (:
ורגע לפני סיום – אתם מורים לתלמידים עם ADHD? צריכים עזרה? הכוונה? ידע? כלים? דברו איתי… זה לא עולה כסף… זו השליחות שלי בעולם.
