ראשית, אני מבקש לאחל לכולנו – חג פורים שמח! אנחנו אחרי שנתיים שבקושי חגגנו את החגים החשובים, ועכשיו יש סוג של חזרה לשגרה (למרות שכבר שמענו בחדשות על זן חדש שהגיע ביבוא ישיר מחו"ל, נקווה לטוב!).
יש את השיר המפורסם "חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים" (אם בטעות אתם לא מכירים או לא זוכרים אז קבלו תזכורת: https://bit.ly/3wag09g) .זה שיר שבוודאי מתנגן כשיר הרקע של התהלוכות, בהפסקות של בתי הספר, בחוגים השונים, ואולי אפילו בבית (אם יש אחים קטנים).
פורים הוא אכן חג מיוחד, שמח, מגוון, מעניין. הרבה ילדים ומבוגרים מחכים לו, וממש עובדים קשה על עיצוב תחפושות. אין ספק שאפשר לראות תחפושות ממש יפות ומושקעות.
אבל רגע… יש כאלה שפורים הוא חג לא פשוט בכלל, חלקם הם הילדים עם הפרעת הקשב. בואו נדבר על זה, אבל ממש על קצה המזלג…
- רעש? יש ילדים עם הפרעת קשב שיש להם קשיים משמעותיים עם "וויסות הקול" והרעש הזה ממש מחרפן אותם, אולי אפילו יכול להוביל להתפרצויות זעם. אם לאותם ילדים הרעש בכיתה משגע אותם, אז בוודאי במסיבות פורים. זמן איוורור מהרעש חשוב מאוד, ואוזניות ממש יכולות לעזור.
- משולחי מנות? יש ילדים עם הפרעת קשב שאחד המאפיינים שלהם הוא "עקרון הצדק". או במילים אחרות, יש ילדים שיכולים לא לאהוב את הרעיון שהם קיבלו משלוח מנות "פחות שווה" ממה שהם נתנו. מצב כזה, במיוחד אצל הילדים עם הפרעת קשב הקשב שלא מווסתים, יכול להוביל להתנהגות לא נאותה, אולי אפילו מעליבה, כלפי הילד השני. זה הזמן להזכיר לילד (לפני הקטע של חלוקת המשלוחים!!!) שהרעיון הוא המנהג שבדבר, ולא "מי קיבל יותר". ממש להסביר את המצווה, להסביר שהילד שנותן לו את המשלוח לא יודע איזה משלוח הוא הולך לקבל, והכי חשוב – להסביר לילד שזה לא הכמות, וגם לא האיכות, זה הרעיון… ואנחנו מברכים ומודים למה שאנחנו מקבלים.
- משחקי פורים? אתם בוודאי זוכרים את משחקי פורים / תחנות שיש במסיבות השונות. אתם גם בוודאי מכירים את הקטע הזה שלא מעט ילדים עם הפרעת קשב לא ממש יודעים להפסיד בכבוד. אני מניח שלא כל כך בא לכם להתחיל התפרצות זעם באמצע מסיבה, או את הקטע של ה"ברוגז" (שלפעמים הוא יכול להיות מגניב, אבל בסיטואציה כאן זה פחות מגניב). גם כאן ההטרמה חשובה, וגם כאן חשוב להבהיר לו מראש שהמטרה שלנו להנות. עוד כדאי להחליט איתו שברגע שהוא מרגיש שהוא הולך "לאבד את זה", או שאתם מרגישים כך – הוא מגיע אליכם, שותה כוס גדולה של מים (מים, לא משהו מתוק) ו… חוזר לפעילויות.
- מלא מתוקים במשלוחי מנות: אני (אבל זה אני…) פחות מתחבר לאמירה שמתוקים מגבירים את הפרעת הקשב (או משהו בסגנון). ברשותכם, לא ניכנס לדיון על זה כרגע, אלא רק נזכור שבאופן עקרוני זה לא בריא כל כך הרבה ממתקים. עוד נזכור שיש לילדים עם הפרעת הקשב את הקטע של "בוא נתחלק, בוא נאסוף ביחד, וכו'…". חשוב מאוד לתפוס את ה"עיסקה" ברגע שהיא מתחילה, ולהגיד לו שיזכור – אם הוא עושה את זה, אז בלי להתחרט אח"כ. אם אתם יודעים שהילד ממש לא יודע להתחלק (גם אם הוא אומר שכן, ואתם יודעים מה יקרה אח"כ), אז שווה למנוע את העסקאות האלה, אלא אם בא לכם קצת אקשן.
- עומס חוויות: ילדים עם הפרעת קשב הם ילדים מדהימים! מיוחדים! אלופי עולם! ברגע שהם מתחילים להתרגש, זה לא נגמר (: עומס החוויות יכול להשפיע על הוויסות הגופני שלהם, בעיקר לפני השינה. זה ממש לא הזמן לעונשים, צעקות ובלאגן. תזכרו שהגוף שלהם כרגע על 1000 מרוב אושר ושמחה. לכן, לפני השינה או לפני משימה שדורשת ריכוז או שקט, תתחילו להרגיע אותו כשעתיים לפני. איך? מקלחת עושה את העבודה, מוסיקה שקטה הרקע, החלפה לפיג'מה, לראות סרט רגוע, וכמובן – כוס מים קרים.
אבל אם תרשו לי… אני חושב שהנקודה הכי חשובה היא זו: יש ילדים עם הפרעת קשב שלצערי הרב לא ממש מקובלים חברתית, שאין להם הרבה או בכלל חברים, ושלא פעם אינטראקציות חברתיות נגמרות בפיצוצים. תחילה נזכור שגם הילדים עם הפרעת קשב הם בני אדם, וככאלה גם הם רוצים חברים (שכן אני האדם חיים בלהקות, וזה צורך בסיסי). מאידך, יש ילדים עם הפרעת קשב שבאמת עושים דרך יפה והם כבר מובילים חברתית, ואף מנהיגים.
אני פונה להורים של הילדים שכן מקובלים: בבקשה שימו בל שיש ילדים שהעניין החברתי לא הולך להם טוב. בבקשה מכם תזכרו שלא הייתם רוצים שהילד שלכם ירגיש כך, ואם כבר הוא מצליח חברתית, אז זה הזמן לדאוג שהילד שלכם יעזור לילד שהמזל, כרגע, לא ממש "משחק לטובתו". זוהי חברות טובה, זוהי אנושיות, אלו הם ערכים. אני בטוח שבתיווך נכון שלכם, הילדים ה"דחויים" ירגישו מעולה ב"חג פורים ,חג פורים, חג גדול לילדים!".
ולהורים שלילדים שלהם לא כל כך הולך חברתית: אני יודע, זה מצב מאוד לא פשוט. אבל אני מבקש שנעשה מעשה, ולא ניתן לילדים האלו רק לצפות מרחוק בחג הילדים החשוב. חג פורים, לדעתי, הוא לא הזמן להתחיל לעשות תהליכי עומק או האשמות של "אם… אז…". בזמן הזה בואו נהיה אנחנו, ההורים, החברים של הילדים. נרקוד איתם, נשמח איתם, נצחק איתם, ואם אפשר – תצרו קשר עם הורים שאתם יודעים ששם העניין החברתי הולך טוב, ותשאלו אם אפשר להצטרף. תובילו את זה, גם אם זה "מבויים". הילדים האלו רוצים להיות ילדים שמחים, ולא ילדים דחויים או ילדים ש"מתקשים עם הכישורים החברתיים ולכן לא רוצים להיות איתם". תזכרו שהמקור הוא תפקודים ניהוליים, ואין כאן שום דבר מכוון. אגב… גם אם הילד אומר "טוב לי ככה שאין לי חברים". תאמינו לי שזה לא כיף, ותאמינו לו שהוא סתם אומר.
כמובן שנזכור שאם הילד ו/או ההורים נמצאים בתהליך טיפולי או הדרכתי, זה הזמן לפנות לגורמי המקצוע ולהתייעץ איתו איך ומה כדאי לעשות.
אם יש משהו שאני יכול לעזור לכם, בבקשה תרגישו בכיף לפנות. אני כאן לרשותכם.
חג פורים שמח לכולנו,
יותם
