אתמול בדרכי מהנחיית הכשרת צוות בתחום נערים עוברי חוק עם הפרעת קשב הקשבתי כהרגלי לתוכנית הרדיו המעולה של קרן נויבך "סדר יום" שמשודרת ב"כאן רשת ב'". יממה עברה מאז ואני לא רגוע מראיון שהאזנתי אליו. אני מבקש לשתף אתכם.
כולנו בוודאי מסכימים שמצב מערכת החינוך הולך לקראת מצב של "על הפנים" (ואולי יהיו שיגידו שאנחנו כבר שם). קרן נויבך העלתה אייטם שעסק בנשירת מורים ממערכת החינוך. האמת שאני יכול להבין את שחיקת המורים, ואני חייב להגיד שהראיון הזה חייב להגיע לכל חברי הכנסת וקובעי המדיניות במדינה שלנו!
בתחילת הריאיון העלו את ענבל אלברג, מחנכת לשעבר במערכת החינוך. הקשבתי לה וליבי פשוט נחמץ. איך המערכת מאבדת מחנכת כל כך איכותית. מה ענבל אומרת? ענבל אומרת שאם היו נותנים לה שעות להשקיע בהכנת השיעורים, שעות ליצירת קשר עם התלמידים, היו משנים את תוכנית הלימודים (שלדבריה בעקבות המצב היום הילדים מותשים, השיעורים לא מעניינים אותם, יש צוות גרוע וגם צוות טוב, הילדים לא מקשיבים, עסוקים בפלאפון, קופצים ומשתוללים ועוד…), היו נותנים משרה מלאה, משכורת מלאה ובעיקר לא היו משקרים לכולם – היא הייתה נשארת במערכת. אתם מבינים מה קורה כאן? האנשים שמגיעים בשביל לחנך את דור העתיד של כולנו פשוט לא מוערכים, לא מתוגמלים, ומרגישים על הפנים ואז הם צריכים לקום בבוקר ולעבוד עם הילדים שלנו. אז מה אנחנו בעצם מצפים? אני לא בא בטענות למורים! אני בא בטענות לממשלה שלא משקיעה במורים ואז אלו לא משקיעים בתלמידים את מאת האחוזים שהיו רוצים להשקיע. אוקיי… הפסדנו עוד מחנכת מעולה. חבל!
האייטם ממשיך ועכשיו מעלים את המנהלת סמדר מורס. וואלה – מנהלת רצינית ביותר! מה אומרת המנהלת? המנהלת אומרת שכבר מדובר על הזנחה מתמשכת של המורים. המורים משקיעים בחינוך, אבל המדינה והממשלה לא משקיעה במורים ובצוות המקצועי שעובד בשטח. המערכת הולכת וגוועת. הממשלה לא עוצרת וחושבת. המנהלת אומרת בפירוש שהיא מודאגת ומוטרדת מזה שאף אחד לא עושה את זה, ושהמערכת ממשיכה כאליו שלא מדובר על העתיד הלאומי, החוסן של המדינה. ממש עסקים כרגיל. המנהלת אומרת שאין תגמול כלכלי ראוי, ואין תגמול רגשי סביב העומס הנפשי והרגשי על מורות. המנהלת מוסיפה גם את כל הבירוקרטיה שהמורים נדרשים לעשות, מדברת על דיכוי היצירתיות של המורים, על זה שאין מקום למורה להביא את עצמו לידי ביטוי. המורים הופכים להיות כלי ביצועי. המנהלת מבהירה שזה תלוי רק בממשלה ובמשרד החינוך. צריך להסתכל מה קורה כאן. מצב מדאיג נוסף שהמנהלת מעלה הוא תהליכי ההכשרה של המורים – לדבריה מדובר על תהליך הכשרה מנותק מהמציאות, ובמקום מסוים אני גם מסכים איתה! לא נותנים כלים למציאות מורכבת. המורים, שלא מקבלים תגמול כלכלי ונפשי, נדרשים להיות גם מנחי הורים, גם להיות פנויים 24/7, גם להיות מטפלים רגשיים של הילדים, גם להיות אנשי בירוקרטיה ולפעמים גם לספוג אלימות מילולית ופיזית של הורים וילדים. נגע בי במיוחד הדוגמא העצובה שהמנהלת מעלה – המורים מגיעים לחדר המורים ומה שהם פוגשים זה שקית תה ויסוצקי, במקום לקבל מקום נעים ומכיל. המנהלת ממש זועקת – לא משקיעים במורים! ואז מה? הדבר גורם לחוסר השקעה בילדים. ולא כי המורים לא רוצים, אלא כי אין להם את הפניות הנפשית לזה. מישהו שם בממשלה מוריד להם את כל האנרגיה והרצון לעבוד ולעשות.
ואז עולה לאייטם ד"ר אורנה שמחון – מנהלת מחוז צפון של משרד החינוך. אני מעריך את ד"ר שמחון. אשת חינוך וותיקה וטובה. אבל אני חושב שהריאיון הזה לא היה טוב. מנותק מהמציאות. עזבי אותנו ד"ר שמחון ממה שקורה בעולם, ומה שקורה בארה"ב. בואי נדבר ישראל. בואי ניקח את כל הידע והניסיון הרב שברשותך (ויש לך הרבה מאוד!!!) ונכניס אותו לשטח כבר עכשיו. אני מאמין לך, ואני יודע שאת חיה את השטח כפי שאמרת בראיון. אני מסכים עם המנהלת שהגיבה לדבריה של ד"ר שמחון "אני מרגישה שיש הרבה מילים מעט מעשים. אני מרגישה שהמצב מחריף. די להצטדק. אל תגידו מה עושים, אלא מה צריכים לעשות. זה פשוט לא קורה. המציאות זועקת אל מול הדברים שלך". כאב לי, ד"ר שמחון, שהגבת למנהלת כמו שהגבת. לדעתי המנהלת ממש לא "מטילה רפש" (להגדרתך), אלא המנהלת זועקת את הזעקה של המורים, זעקה שצריכה להיות מצד כל עם ישראל. אני חושב שהתגובה לא כל כך הייתה מכבדת כלפי המנהלת שעובדת 24/7, וראוי (לדעתי) להגיב אחרת. אני מאמין בכל ליבי שלא הייתה לך כוונה לפגוע במנהלת (ובכל אנשי החינוך). הדאיגו אותי מאוד דבריה של קרן נויבך "הבוקר כמעט אף מנהל לא הסכים להתראיין בגלל שהם חוששים ממשרד החינוך שינזפו ומשרד החינוך לא מאשר להתראיין. סמדר המנהלת היא אמיצה". אם הדבר נכון – זה בעייתי מאוד. אנחנו מדינה דמוקרטית וראוי שמנהלים, ובכלל אנשים, יגידו מה שנראה להם לנכון, ובמיוחד שאני מניח שנסכים כולנו – המנהלת לא טועה במה שהיא אומרת, ואני לא מוצא משהו בעייתי בדרך ו/או בתוכן הדברים שאמרה.
אני חושב שהכתבה הזאת צריכה לגרום לכולנו לא לישון בלילה. דור העתיד של כולנו בסכנה, ולא בגלל אנשי החינוך הנפלאים, אלא בגלל שה"פיקוד" לא מתגמל ובונה אותם בשביל להיות מעולים בתפקידם. אני מניח שלא צריכים להרחיב ל"פיקוד" מהי "תחושת מסוגלות", ועל כן נגיד זאת בקצרה: אם אדם לא מרגיש שמעריכים אותו, הוא לא ירגיש שהוא מסוגל לעשות, ואז תקפידו לא מבוצע כראוי.
חברים – הכתובת על הקיר… דור העתיד בסכנה…
הייתי חייב לשתף בתחושות ובמחשבות. אני מודאג. הלוואי שהממשלה תבין שחינוך זה לא פחות מרפואה ולא פחות מביטחון. בואו נזכור שהאנשים שהולכים לרפואה ולביטחון היו תחילה בחינוך.
אני מבקש להצדיע לכל אנשי החינוך שעובדים יום ולילה למען דור העתיד של כולנו. אני מבקש להצדיע לכל המנהלים שמתמודדים במצב כל כך קשה. אני גם רוצה להצדיע לאותם אנשי מטה שגם הם פועלים 24/7 למען המורים והתלמידים.
ממשלת ישראל – תתעוררו.
ואם יורשה לי להוסיף לגבי אמירתה של המנהלת על הכשרות המורים במכללות להוראה: אני איש חינוך (מיוחד) וותיק. אני חי חנ"מ, אני נושם חנ"מ. התואר הראשון והשני שלי הוא חנ"מ, כל ההכשרות המקצועיות שלי חנ"מ. גם אני למדתי תעודת הוראה בחנ"מ. אני כותב את כל זה בשביל להגיד שגם אני מסכים עם המנהלת שהמכללות להוראה חייבות (!!!) לעשות שינוי בתכנים (אגב, גם זה חייב להיות דרך הממשלה). די ללמד כל מני שטויות ולבזבז את הזמן של הסטודנטים להוראה. אני זוכר את הלימודים שלי (ואגב, אני עד היום חשוף לתוכניות הכשרה והמצב, לצערי, לא ממש משתנה) ואני זוכר כמה שטויות למדתי. לדעתי צריך לבטל לגמריי את תעודת ההוראה של ה"חינוך הרגיל" ולהכשיר את המורים לתעודת הוראה "בחינוך המיוחד". למה? כי כל מה שמתאים לחינוך המיוחד מתאים גם לחינוך הרגיל. ובמצב של היום אני חושב שכל התלמידים הם "חינוך מיוחד". במקום להשקיע שעות על גבי שעות של לימודים מיותרים, בואו נשקיע במורים הכשרות של דידקטיקה שלא מנותקת מהמציאות (והמורים מבינים על מה אני מדבר), בואו נלמד את המורים "סגנונות למידה", בואו נלמד את המורים איך עובדים עם הורים (שזה "תיק" בפני עצמו), בואו נלמד את המורים אין עובדים עם כיתה שבה גם ילדים עם הפרעת קשב ולקויות למידה, בואו נלמד את המורים איך עובדים עם הילדים על כישורים חברתיים וגיבוש כיתה (ולא… בית מארח ופעילות של פעם באף פעם לא מספיקה) והרשימה עוד ארוכה. אני מזמין את קובעי המדיניות לפנות לד"ר גילת טרבלסי, אשת חינוך סופר מקצועית, ולקבל ממנה המלצות. אני גם ממליץ לקובעי המדיניות לפנות לאנשים בשטח ולראות מה קורה – כי השטח יודע להסביר ולהגיב, ולא צריך לסתום להם את הפה. כמובן ששינוי מערכי ההכשרה להוראה חייבים להיעשות לצד שיפור משמעותי של התנאים – כלכליים ונפשיים!
מוזמנים להאזין לכתבה ששודרה ב"סדר יום" – כאן רשת ב', קרן נויבך (דקה 11:31):
https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=237994
קרדיט תמונה: Ynet
