שלום לכם,
היום בחרתי לשתף אתכם במאמר מרגש שקראתי – "מה אפשר לעשות עם ילד מאתגר? תיאור תהליך חינוכי טיפולי" (מאת: מרב שרון). המאמר פורסם בכתב העת "אתגרי חינוך 4" (אפריל 2019) של רשת "ברנקו וייס".
אני מעריך מאוד את עבודתם של רשת בתי הספר "ברנקו וייס" שבנו מודל נפלא של "בתי הספר האתגריים". בתי ספר אלה פועלים על פי מודל פדגוגי ייחודי שפותח בברנקו וייס, המושתת על עקרונות של תפיסה הוליסטית של צרכי התלמיד, מסגרות עבודה קטנות ופרטניות, הצבת ציפיות לימודיות והתנהגותיות גבוהות, ובמקביל – פיתוח ולמידה מתמדת של הצוות החינוכי.
במאמר שקראתי ניתן לראות איך מסגרת, שבקלות רבה יכלה "לזרוק" את הנער בטענה ש"הוא מסוכן", "הוא לא צפוי", "זה לא המקום שלו", החליטה לשמש לו משפחה שניה, לספק לו את הצרכים הבסיסיים החסרים, להתוות לו דרך ובעיקר בחרה לראות את התקווה ואי – הנטישה שלצערי לא תמיד מצליחים להראות להם.
והינה לנו דוגמת מופת לצוות חינוכי שרואה את נפש האדם, למרות ה"תחפושת המבהילה" שיכולה להרחיק. הינה לנו מסגרת שמצליחה "לשבור את הראש" איך לעזור לנער, ולא מכנסת מהר מהר מהר וועדה שתזרוק אותו מהמסגרת, בטענות שונות ומגוונות, ששוכחות את מהותו של איש החינוך שבחר לעבוד עם אוכלוסייה ייחודית זו.
אני מצדיע! לכל העבודות והעובדים של רשת ברנקו וייס בכלל, לאלו של בתי הספר האתגריים. יש הרבה מה ללמוד מכם, תבורכו!
אני, כאיש החינוך המיוחד שמתמחה בבני נוער במצבי סיכון, לומד מכם לא מעט, ומאמין מאוד בדרך הפעולה שלכם.
