האמירה הזאת "אני לא מבינה למה אני רצה איתו למיליון טיפולים וזה לא עוזר" היא אמירה שאני שומע לפחות פעמיים בשבוע מהורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב. זה יכול להיות מאוד מתסכל שכל היום רצים בין מטפלים, מוציאים הון של כסף, זמן עבודה, מריבות עם הילד שיבוא לטיפול, סדרי עדיפויות משתנים, ובסוף – החוויה הקשה שלדברי ההורים זה לא עוזר.
לרוב אני רואה שיש "שושלת טיפולים" שההורים עושים: זה מתחיל בקלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, רכיבה טיפולית, טיפול רגשי, טיפול באומנות, הוראה מתקנת, שיאצו, טיפול טבעי, טיפול פסיכולוג, נוירופדבק, ביו פדבק, אומנויות לחימה, שחיה טיפולית, טיפוס טיפולי, גינון טיפולי, עיסוי טיפולי, קבוצה למיומנויות חברתיות, טיפול תרופתי, הדרכת הורים והרשימה עוד ארוכה…. ובסוף? המצב הולך ומחמיר.
לזה נוכל להוסיף גם את החוויה הלא פשוטה שלעיתים יש להורים וילדים ממערכת החינוך (ולהפך, כמובן), חווית ההורות שהולך עם הילד שלו לרופא וגם שנותן לו טיפול תרופתי, ורגשות האשם הלא פשוטות של ההורים ש"משהו לא בסדר עם הילד שלי" או "אם הייתי עושה ככה וככה אז זה לא היה קורה".
מאז שנת 2008 אני חי ונושם את העולם הזה שנקרא הפרעת קשב, לקויות למידה (כיום – הפרעות ספציפיות בלמידה), הפרעות התנהגות והתנהגויות סיכוניות. במשך עשור ניהלתי את אחד המרכזים החינוכיים-טיפוליים-קהילתיים מהגדולים בארץ לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב והתנהגויות סיכוניות; מלמד באקדמיה; מנחה צוותים חינוכיים וטיפוליים; מוביל פרויקטים פורצי דרך; וכמובן לומד כל הזמן. אין ספק שתואר ראשון ושני בחינוך מיוחד – התמחות בהפרעת התנהגות, הכשרה מלאה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי CBT, ועוד הכשרות רבות ומגוונות (ניתן לקרוא כאן) לימדו אותי לא מעט, אך מה שבעיקר לימד אותי הוא הניסיון בשטח.
אחרי תקופה ארוכה שאני בשטח ובעולם הפרעת הקשב, תרשו לי לשתף אתכם בדרך שלדעתי, ולדעת הספרות המקצועית, היא הטובה והמותאמת ביותר לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב.
אך תחילה, בואו נבין את העובדות הבאות:
- הפרעת קשב היא מולדת ותורשתית (לא, היא לא נגרמת ממסכים, לא משוקולד, לא מ"פורט-נייט" ולא משינה).
- הפרעת קשב היא הפרעה ביצועית ולא רגשית (לא, אין דבר כזה "הפרעת קשב על רקע רגשי". יש בהחלט קשיים בקשב על רקע רגשי, אך זה לא הנושא שלנו היום, והוא לא הגורם להפרעת קשב ADHD). אכן יש לה תוצרים רגשיים, אך אם לא נטפל בביצוע, הרגשי רק ילך ויחמיר (קצת כמו דלקת שמטופלת לא נכון ע"י אקמול).
- ילדים עם הפרעת קשב יודעים מעולה מה הם צריכים לעשות, הם לא יודעים איך הם צריכים לעשות (ולכן, שחררו כבר מכל ההסברים האלו שנותנים מה הם צריכים לעשות. ה"משחק" כאן הוא ביצועי – להקנות מיומנויות ולתרגל).
- הפרעת קשב באה לידי ביטוי בקושי בתפקודים ניהוליים ובקושי בפרשנות (ואכן, אם נאמן את המוח שלנו לשינוי – הוא ישתנה. המוח הוא גמיש והמוח הוא שריר. בעבודה נכונה הוא משתנה).
- הפרעת קשב היא 24/7 והיא לא באה לידי ביטוי רק בבית הספר (אגב, היא בעיקר באה לידי ביטוי בנושאים חברתיים). צריך ממש לטפל בה כל הזמן. מי שיכול לעשות את זה הכי טוב זה ההורים שהם עם הילד 24/7 .
אז אחרי שהבנו את הבסיס הזה (שאפשר לדבר עליו עוד שעות רבות, אך זה לא הזמן והמקום כרגע), איך לדעתי נכון לטפל בנושא הפרעת הקשב?
- הערכה נכונה של הפרעת קשב: עד כמה שזה אולי ישמע לכם הזוי, אך אני עומד על כך שבישראל יש אבחנת יתר בתחום הפרעת הקשב, ואם אתם רוצים את זה ביותר חד וברור – בישראל יש הרבה ילדים שמאובחנים סתם או לא נכון. בואו ניקח את מבדקי MOXO (למען ההגינות – אני מכיר את MOXO מאז שפותח, במשך שנים הדרכתי את השימוש בו, ובמשך תקופה ניהלתי את תחום ההכשרה וההדרכה שלו, כך שאני יודע די טוב מהו MOXO). האם ידעתם שמבדק זה בפני עצמו ממש לא מאבחן הפרעת קשב, וכי השיטה שאומרים "תלכו לעשות MOXO ונראה אם יש לילד הפרעת קשב" היא ממש בגדר רשלנות לדעתי? מבדק חשוב זה בודק קשיים קשב ולא הפרעת קשב. מי שבודק הפרעת קשב הוא רופא מומחה שעושה אינטגרציה בין כלים מגוונים. ממצאי MOXO יכולים אכן להעיד על הפרעת קשב, אך הם יכולים גם להעיד על דברים רבים נוספים אחרים. מדאיג אותי מאוד שיועצות בתי ספר מפנות הורים למבדק MOXO בשביל לראות "האם יש הפרעת קשב", מדאיג אותי מאוד שלא מבצעים תצפית לאורך המבדק (איך אפשר להבין את תוצאות המבדק בלי תצפית? ומי שטוען שאפשר, הוא ממש לא יודע מה זה MOXO, אגב… גם אם הוא רופא….). לדעתי הבעיה לא בכלי של MOXO, אלא באנשים שעובדים איתו. חשוב מאוד להקפיד שרופא מומחה הוא זה שיאבחן את הילד: נוירולוג ילדים, פסיכיאטר ילדים, רופא ילדים מומחה להפרעת קשב, פסיכולוג שמורשה לאבחן הפרעת קשב. יש נוהל מאוד ברור של משרד הבריאות איך מאבחנים. אגב, אני לא חי בסרט! אני יודע שגם רופאים לפעמים מחפפים, ולכן חשוב מאוד שתקראו גם אתם מהי הפרעת קשב, תבינו איך באה לידי ביטוי, ותהיו ערניים לאופן האבחון. אם אתם זקוקים לחומר בנושא, דברו איתי…
- מציאת אנשי מקצוע מומחים בתחום הפרעת הקשב: עצוב לי מאוד לראות שיש כל כך הרבה אנשים שמתיימרים להבין בהפרעת קשב, בעוד שבמקרה הטוב קראו איזה מאמר בידיעות אחרונות. חברים, בדיוק כמו בכל תחום אחר, הפרעת קשב היא תת התמחות שאנשים ממש לומדים אותה. זה לא משהו של "על הדרך" ("אני מטפלת במיליון דברים וגם בהפרעת קשב"), אלא זה תת התמחות שאנשים מתמקצעים בו. בדיוק כמו בעולם הרפואה שיש רופא מומחה לעיניים, ויש רופא מומחה לרגליים. אם אותו גורם לא באמת מבין בהפרעת קשב (ואומר "נו…. הפרעת הקשב זה החלק השולי, זה בקטנה, זה רק קושי לשבת"), אז כאן יתחילו הבעיות. אנא זכרו – הפרעת הקשב היא מולדת והיא הייתה שם לפני כל דבר אחר… אנא תלכו לאנשים שלמדו והוכשרו בתחום זה בלימודים אקדמיים כמו: חינוך מיוחד, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגים מומחים, עו"סים מומחים, ועוד… אנא אל תסתפקו רק באנשים שעשו קורס מומחים (שלא מוכר באף מקום). אם אתם רוצים מומחים כאלו, אז בבקשה תלכו גם לאנשים שמומחים באמת. שלמדו לעומק מהי הפרעת קשב, שנבחנו על הידע הזה, שיש מישהו שבדק את הידע הזה… אל תקלו ראש כי אני יכול לתת לכם הרצאה שמה מה קורה שזה לא עובד כך.
- הדרכת הורים: לדעתי זה הדבר הכי חשוב שיש. אם אין לכם כסף לכל הדברים האחרים ואתם יכולים להשקיע רק בדבר אחד, הדרכת הורים זה הדבר! גם כאן, תקפידו שאתם לוקחים מנחת הורים שלמדה באופן מקצועי ובמקום מסודר את נושא הפרעת הקשב. לא, גבולות וסדר יום זה לא מראה שהאדם מומחה בתחום. מי שמומחה בתחום יודע לבנות תהליכי התערבות מקצועיים, יודע לעבוד רב מערכתית והכי חשוב – יודע מה זה הפרעת קשב. כן, אני גם ממליץ שההדרכה תהיה פרטנית ולא קבוצתית כי הפרעת הקשב של X היא לא כמו הפרעת הקשב של Y, ומה שנכון ל- X לאוו דווקא נכון ל- Y. ודבר אחד נוסף – שני ההורים! חובה! גם אם ההורה השני אומר "אבל האמא היא זאת שאחראית על חינוך הילדים", זו תהיה הדרכה שלא באמת תעבוד (מניסיוני), וחבל. מנחת הורים מעולה יודעת היטב לגייס את שני ההורים, והיא גם יודעת שייתכן ואחד ההורים עם הפרעת קשב בעצמו (שלא טופלה, כמובן) והיא תדע איך לעשות את ההתאמות.
- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לילד: תזכרו – הפרעת קשב היא הפרעה ביצועית ולא הפרעה רגשית! אפשר לעשות טיפול רגשי אחרי שמסיימים את העבודה הביצועית. עבודה ביצועית, לדעתי, תמצאו רק בתחומי ה- CBT או תחומים נושקים (כמו "קוג-פאן" שגם הוא מבוסס על CBT מעולם הריפוי בעיסוק). הילד הזה חייב כלים ביצועיים בתחום התפקודים הניהוליים ובתחום הפרשנות. אח"כ נעבוד על היתר. ולא, קודם לטפל ברגשי זה לא רוב לא יעבוד, כי הוא לא ישתף פעולה באמת (אלא אם זה משהו חוויתי ואז הוא בא להנות כמו חוג) שכן התפקודים הניהוליים הלקויים שלו לא מאפשרים זאת.
- שעות העצמה והעשרה: בבקשה מכם – לא כל דבר צריך להיות "טיפולי". אני באמת מאמין שילד צריך להיות בחוג כדורגל (ולא "כדורגל טיפולי"), בתנועת נוער (ולא ב"תנועת נוער טיפולית"), ובחוג בישול (ולא ב"בישול טיפולי"). פשוט להעצים אותו, לפתח לו את תחושת המסוגלות ולאפשר לו כמה שיותר סביב נורמטיבית. ברור לי שלא תמיד הצוות שם ידע להתמודד איתו, אך הורה שמקבל הדרכה טובה ידע לתמוך, להנחות ולהדריך את צוות החוג. לא תאמינו עד כמה שזה מעצים את הילד, ועד כמה שההורה מרגיש מעולה שהוא עוזר לסביבה לעזור לילד שלו.
- תמיכה לבית הספר: בית הספר הוא עולם שלם ומורכב, לא רק בתחום הפרעת הקשב. אני באמת מאמין שכל איש חינוך מתעורר בבוקר בשביל לעשות טוב לתלמידים, אבל…. וכאן האבל הגדול – כמי שחי ונושם את מערכת החינוך, המערכת עוד קצת רחוקה מלדעת איך לתת מענה לתלמידים עם הפרעת קשב, מה שיכול להחמיר את הבעיה. גם כאן, ההורים יכולים לסייע גם לבית הספר. אני ממש מבקש מכם להבין שלא תמיד יש לבית הספר תשובות ואפילו ידע וכלים בנושא הפרעת הקשב, גם אם גורמים כאלו ואחרים בפגישה או גם אם לפי כותרת התפקיד זה נראה לנו שכן. חשוב מאוד שיהיה קשר טוב בין כולם, שתהיה למידה הדדית והכי חשוב – תחברו את בית הספר לגורמי החינוך והטיפול בקהילה, בדגש על מנחת ההורים. ממש חשוב שמנחת ההורים תהיה איתכם בפגישה, תתווך ותיתן להם ידע וכלים על הנעשה בבית וחשיבות ההשלמה של הדברים גם בבית הספר. זכרו – עבודה רב מערכתית = מתכון מעולה להצלחה!!
- טיפול תרופתי: טיפול תרופתי הוא חשוב כל עוד ההורים שלמים עם האבחנה, וכמובן כל עוד האבחנה ניתנה בצורה מקצועית ומסודרת. זכרו שלעיתים קשה להגיע לתרופה ולמינון הנכונים על ההתחלה, וזה יכול לקחת זמן. אבל הכי חשוב שתזכרו: הטיפול התרופתי בפני עצמו לא באמת עוזר! טיפול תרופתי חייב להיות חלק ממכלול שלם של טיפול שעושים עם הילד והמשפחה. טיפול תרופתי לא נותן ידע, כלים, מיומנויות. הוא רק מווסת קשב, ולאחר שהקשב מווסת (או במילים שלי – המוח פתוח לעבודה), חייבים להתחיל לתת כלים ביצועיים (שזה בערך השלב שהרבה הורים נעצרים או שהדבר לא ניתן לילד). אני מבקש להפנות אתכם לפוסט חשוב שכתבתי בנושא זה כאן.
ובכן חברים, התערבות רב מערכתית היא הבסיס הטוב להצלחה.
תזכרו שהפרעת קשב היא מולדת, לא עוברת, אבל בהחלט אפשר ללמוד לחיות איתה, לנהל אותה ומאוד לקחת אותה לטובתנו. עם אנשי מקצוע אמיתיים בתחום, ועם מוטיבציה שלכם ההורים – זה אפשרי!!
אם אתם זקוקים לייעוץ מקצועי בנושא הפרעת הקשב של הילד, אתם מזומנים לפנות אלי – ללא תשלום, מכל הלב, ובמקצועיות רבה. השירות ניתן כחלק ממיזם "מאירים את הדרך לאנשים עם הפרעת קשב" שאני מוביל. לפרטים על הייעוץ לחצו כאן.
בהצלחה לכולנו,
יותם
