תגובה לכתבה בנושא רצח הנער יואל להנגהל
כתבתו של עמרי מניב (חדשות 12, תאריך 29.10.22)
צפיתי בכתבתו החשובה של עמרי מניב בחדשות "סוף השבוע" של חדשות 12 (ניתן לצפות כאן:https://www.mako.co.il/news-law/2022_q4/Article-2dcc3545b052481027.htm?sCh=31750a2610f26110&pId=173113802 ). כאיש מקצוע בתחום התנהגויות סיכון, אני מבקש להגיב על כתבה זו:
בפתח דבריי חשוב לי להגיד שאני לא מאשים כאן אף אחד שכן לא הייתי במקום, לא נחשפתי לחומרי החקירה והמידע שברשותי חלקי מאוד. אני כן חייב להגיד שמדובר על רצח מזעזע, מיותר, שבוודאי יכול היה להימנע.
באופן כללי אני חושב שהבעיה מתחלקת לכמה חלקים:
- שעמום הנערים: כפי שעולה בכתבה, מדובר על נערים בני 13-14. גיל קשה מאוד, מורכב מכל הבחינות. גיל שבו אסור לנערים לעבוד באופן חוקי (גם לא בחופשות הלימודים), כמעט ואין חוגים מותאמים לגיל, ואני לא יודע אם יש מסגרות שיכולות להיות אטרקטיביות עבורם ביחס ל"כיף" שברחוב. אני חושב ש"מועדוני נוער" הם כבר פחות אטרקטיביים (בוודאי לנערים במצבי סיכון), וכי המענה הנכון יותר הוא עבודת רחוב בביצוע אנשי מקצוע עם ההכשרות הנדרשות (כמו "קידום נוער") שיוכלו לפתח מענים מותאמים לסביבה שבה נמצאים. שעמום מוביל לבעיות, ולדעתי זה גם אחד הדברים שהיו כאן במקרה מצער זה.
- חוסר בכלים ומיומנויות: ניסיוני בעולם המתבגרים מלמד שכמעט ולא מלמדים את הנערים כלים פרקטיים, מותאמים לדור של היום, של שליטה עצמית, ניהול כעסים, ניהול שעמום, קבלת החלטות ועוד… לצערי הרב הדבר בא לידי ביטוי, במקרה הטוב, בשיעורי חינוך בבית הספר או בהרצאה כזו או אחרת. זה לא מספיק. מדובר על תהליכים מעמיקים שסביר שאם היו, ייתכן והיינו מונעים את הרצח הזה. אין סיבה שנער יקבל מענים כאלו לאחר ביצוע עבירה במסגרת מענים של "שירות מבחן לנוער", או במסגרת טיפולים פרטניים שניתנים, לרוב, ע"י הורים שיש להם כסף. לדעתי חייבים להכניס כלים ומיומנויות אלו למערכת הלימודים של הנערים, וגם ללמד בהתאם ל"דור של היום" שדורש את ה"שורה התחתונה" (כלים).
- השגחה הורית: אני לא רוצה להאשים את ההורים של הנערים האלימים. אני לא יודע מה היה שם, ואני רוצה להאמין שאף הורה לא חינך את הילד שלו לביצוע מעשים כאלו. מאידך, נסיוני העשיר בתחום נערים במצבי סיכון לימד אותי שבמקום שאין הורה נוכח, הורה סמכותי, הורה מכוון, הורה משגיח – שם נראה לא מעט התנהגויות סיכון. אחרי הכל אני מאמין שהתנהגויות סיכון (כולל אלימות ובריונות) נובעות גם מקושי ב"סמכות הורית", גם ממאפיינים אישיותיים ומולדים של הנער (כמו: אימפולסיביות לא מטופלת), וגם מלחצים חברתיים. אני מאמין שההורים זה הבסיס.
אני חושב שאם מערכת החינוך תשכיל ללמד את הילדים והנערים כלים בתחום התפקודים הניהוליים, הרשויות ינגישו את הדרכות ההורים ויפתחו מענים מותאמים לאורך כל שעות היום והלילה עבור הנערים (ולא רק "הנערים הטובים" שהולכים לתנועת הנוער), אז תבוא הישועה. לדעתי האישית ענישה לא תעזור (אני לא מאמין שעונש מלמד משהו).
משפחת להנגהל – שלא תדעו עוד צער. רצח מיותר לחלוטין.
תודה לכתב עמרי מניב שהשאיר את הנושא הכואב הזה על סדר היום הציבורי.
הכותב: יותם ויסקופ (ME.d). מתמחה בתחום הפרעת קשב, קשיי התנהגות והתנהגויות סיכון. מרצה ומדריך פדגוגי בחוג לחינוך מיוחד במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע. מוביל תוכנית ההכשרה "בקיישב" – התערבות רב מערכתית בתחום הפרעת קשב ועבריינות נוער במסגרת המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי. מנחה הורים מוסמך לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב והתנהגויות סיכון. לשעבר, מנהל המרכז הקהילתי-חינוכי-טיפולי מהגדולים בארץ לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב והתנהגויות סיכון. מוביל המיזם החברתי "מאירים את הדרך לאנשים עם הפרעת קשב ו/או התנהגויות סיכון".
אתר: www.yotamw.co.il טלפון: 050-6712091 דוא"ל: yotamwiskop@gmail.com
מקור תמונה: התמונה נלקחה מהרשת החברתית ולא ברור מה מקורה. במידה וידוע לכם, אשמח לדעת ולתת קרדיט בהתאם.