אם נתחיל מהסוף להתחלה אז אני רוצה להזכיר לכם שוב – אני כאן לרשותכם, הורים יקרים, בשביל לעשות סדר בכל מה שעובד ולא עובד לכם בתהליך ההתערבות עם הילד ADHD שלכם. אני עושה את זה ללא תשלום, באהבה גדולה, מתוך תחושת שליחות והבנה שהדבר נדרש. במשך עשור ניהלתי מרכז קהילתי-חינוכי-טיפולי, ומזה כ- 14 שנים אני לא מפסיק לעשות פרויקטים למען הקהילה, אז הראש הנותן נשאר כל הזמן, ואני מקווה שגם לא ישתנה. מעוניינים לתאם איתי? כנסו כאן: https://yotamw.co.il/free-consulting/
אני מקדיש כ- 8 שעות התנדבות בשבוע בשביל לשבת ולעזור להורים לעשות סדר בכל הבלאגן. ביום שישי האחרון ישבתי עם זוג הורים מקסימים! לילד בן 8 עם הפרעת קשב וקשיי התנהגות. ההורים ניסו הרבה מאוד – באמת. בין היתר: שני טיפולים פסיכולוגים (שנתיים), ריפוי בעיסוק, קוג-פאן, רכיבה טיפולית, אומנויות לחימה, טיפול בדרמה, טיפול באילוף כלבים, חינוך מיוחד כוללני (כולל כל המענה שיש במסגרת), טיפול באמצעות קרקס, הדרכת הורים בגישת "סמכות חדשה" (שנתיים), הדרכה דרך עו"ס בקופת חולים (שנתיים), הדרכה דרך חווה טיפולית (4 שנים), וכמובן התערבות באמצעות פסיכיאטרית ילדים מעולה ומובילה בתחום.
מולי יושבים זוג הורים לילד בן 8 מפורקים, עייפים, חסרי תקווה, הורים שעבר עליהם המון. הורים שלא מבינים איך אחרי כל מה שהם עשו (ואני מאמין שאתם יכולים להסכים איתי שהם עשו המון) המצב רק הולך ומחמיר.
במשך למעלה משעתיים אני יושב ומקשיב להם, ותופס את הראש. אני שומע על כל מה שעשו איתו הלכה ולמעשה בתוך התהליכים החינוכיים והטיפוליים ולא מבין… לא מבין מה הקשר בין מה שעשו איתו, לבין רשימת הקשיים, המאפיינים והצרכים. האמת שגם ההורים עצמם אומרים שלא הבינו למה זה לא עבד, אלא שרצו לתת צ'אנס ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד עד ש… הגיעו למפגש איתי.
מה הסברתי להם הם כותבים שהצלחתי למקד אותם? אני רוצה לשתף אתכם בקווים המרכזיים שהסברתי להם (כמובן שהם קיבלו הסבר לעומק, אך מפאת צנעת הפרט אני לא יכול להיכנס לעומק):
1. ראשית, ולפני הכל: זכרו – הפרעת קשב (ADHD) והפרעת התנהגות (ODD) הן הפרעות ביצועיות עם תוצרים רגשיים, ולא הפרעות רגשיות בפני עצמן! ההתערבות חייבת להיות ביצועית במהותה, ויכולה לכלול מעטפת רגשית. חייבים לעבוד עם הילד סביב התפקודים הניהוליים הלקויים שלו, במקביל לעבוד על פיתוח תחושת המסוגלות (זה לא יעזור כלים בלי שהילד מאמין שהוא מסוגל) ותמיכה רגשית לא תזיק, אך היא לא יכולה לעמוד בפני עצמה.
2. שנית, תעשו טובה לעצמכם ולילד – תבדקו את ההכשרות והניסיון המקצועי של האדם שאתם הולכים לקבל ממנו עזרה. אני טוען שבתחום שלנו (הפרעת קשב, לקויות למידה, הפרעות התנהגות, התנהגויות סיכון) חייבים לקחת איש מקצוע עם הכשרה אקדמית מוכרת (ממוסד אקדמי מוכר) שלמד את התחום (חינוך מיוחד- הפרעות התנהגות, ריפוי בעיסוק, פסיכולוג חינוכי- התמחות בהפרעות התנהגות, קרמינולוג קליני- התמחות בהפרעות התנהגות, עו"ס קליני- התמחות בהפרעות התנהגות). לא חברים… אני חושב שקורס כללי על הפרעת קשב או קורס אימון כללי להפרעת קשב הוא לא מספיק. אני רוצה לראות מולי אדם שהשקיע בלימודים שלו, לימודים שהיו תחת פיקוח אמיתי (ולא פיקוח של גוף עסקי פרטי), אדם שניבחן, הגיש עבודות והיה מי שפיקח את הסטאז' שלו וידע לתת לו משוב אמיתי (ולא רק תעודה תמורת כסף). לצערי הרב חברים, התחום שלנו פרוץ, והיום לא מעט אנשים שלא מומחים בתחום לוקחים כל מני חברות יח"צ ופרסום ומצליחים יפה מאוד לעבוד על ההורים במשפטים יפים. עם הנפש והעתיד של הילד לא משחקים. במקרה שלנו שמתואר כאן, עבדו עם הילד הרבה אנשי מקצוע מדהימים (אגב, עם הכשרות אקדמיות) אלא שרובם המוחלט ללא שום ידע וניסיון בתחום של הפרעת קשב וקשיי התנהגות. והינה…. התוצאה – ילד במצב רע מאוד, והורים חסרי כוחות (והילד כל כך צעיר).
3. שלישית, אני מבקש שתזכרו – ההורים הם המפתח להצלחה. ההורים הם המטפלים הטובים ביותר לילד שלהם, במיוחד בתחום של הפרעת קשב וקשיי התנהגות. לכן, אני מציע שההורים יקחו הדרכת הורים מקצועית וממוקדת להפרעת קשב וקשיי התנהגות. לדעתי ההדרכה חייבת להיעשות ע"י גורם מקצוע כמו שאני מתאר בסעיף 2. אין לי בעיה עם תמיכה והכלה, אך בסוף ההורים חייבים לקבל כלים אופרטיביים להתמודדות – מה שלדעתי לא היה במקרה שלנו (לפי תיאור ההורים).
4. רביעית, זכרו – המוח שלנו גמיש. בעבודה נכונה, מקצועית ומותאמת אני מאמין שאפשר לעשות שינוי משמעותי בתפקוד של הילד. וכן, אני מאמין שאנחנו צריכים סביבנו אנשים שמאמינים בשינוי הזה, אחרת הוא פשוט לא יקרה. לאורך השנים יצא לי לעבוד עם אין ספור ילדים ובני נוער במצבים קיצוניים מאוד, וראיתי – בעבודה נכונה הצלחנו לייצר מהפכה רצינית בחייהם.
5. חמישית, זכרו – שיתוף פעולה של שני ההורים בתהליך הוא קריטי להצלחה. אני לא מאמין שאפשר לעזור מבלי ששני ההורים מעורבים. אני גם לא מאמין שההורה הראשון יכול לעדכן את ההורה השני במה שהיה בתהליך, שכן ברור שהדבר לא באמת יעזור. אני יוצא מתוך נקודת מוצא שאין הורה שלא רוצה את הטוב ביותר עבור הילד שלו, ואין הורה שלא רוצה הדרכה איך לעשות את זה נכון וטוב. פשוט צריך למצוא את הדרך המתאימה ביותר עבור שני ההורים (שאגב, לרוב אחד מהם עם הפרעת קשב בעצמו, לא טופל, וגם בזה צריך לעזור. נרחיב על זה באחד הפוסטים הבאים).
אני מבטיח לעשות כל שביכולתי למען זוג ההורים המקסימים האלו שפנו אלי. אני גם מבטיח לעשות כל שביכולתי למען כל הורה שיפנה אלי בעזרה סביב הפרעת הקשב או קשיי ההתנהגות של הילד שלו. זהו היעוד המקצועי שלי בחיים.
