יותם ויסקופ – אקדמאי בתחום החינוך המיוחד (התמחות בהפרעות התנהגות ולקויות למידה), מנחה מוסמך להורים לילדים עם הפרעת קשב וקשיי התנהגות (בוגר גישת "הוראה מתקנת הורית" בפיתוחה של ד"ר רונית פלוטניק, ובוגר גישת "הסמכות החדשה" בפיתוחו של פרופ' חיים עומר בבית החולים שניידר לרפואת ילדים), מאמן מוסמך בתחום הפרעת הקשב ולקויות למידה בגישה קוגנטיבית-התנהגותית, בוגר הכשרות להנחיית קבוצות לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב ובעיות אלימות, בוגר קורס ביו-פדבק וכן בוגר השתלמויות מקצועיות נוספות ומגוונות בתחום הפרעת הקשב וקשיי התנהגות.
במשך עשור הובלתי את המרכז הקהילתי הגדול בארץ להתערבות רב מערכתית עם ילדים ומתבגרים בעלי הפרעת קשב, לקויות למידה והפרעות התנהגות. כמו כן העברתי עשרות סדנאות בנושא התערבויות עם ילדים ונערים אלו, בדגש על נערים עוברי חוק עם הפרעת קשב.
כיום אני עוסק בהדרכת הורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב, קשיי התנהגות והתנהגויות סיכון. כמו כן אני שותף בתהליך הכשרה של מפעילי מבדק MOXO (כלי עזר ממוחשב בתהליך הערכה של הפרעת קשב), מוביל את מיזם FOCUS BOX ADHD – ארגז הכלים המקוון למיצוי יכולות של אנשים עם ADHD ומפעיל באהבה גדולה את מיזם "ZOOM על הקשב" – מתן ידע וכלים מקצועיים בתחום ADHD.
הקדמה חשובה
הריאיון מתפרסם באישור ההורים וללא פרטים מזהים.
ריאיון זה מביא נקודת מבט אחת מני רבות. אני ממליץ שלא לשפוט, אלא לקחת תובנות לעבודה החינוכית של כולנו בשטח עם ילדים ומתבגרים בעלי ADHD, לקויות למידה וקשיי התנהגות.
אוסיף גם שבמסגרת ראיונות רבים שערכתי עם הורים ראיתי הערכה רבה מאוד כלפי מערכת החינוך, כמו גם בריאיון זה. יש מספר תמות שחוזרות על עצמן, בין היתר, תחושת התסכול של הורים בהתמודדות עם מערכת החינוך (יהיה נכון להזכיר שיש הורים שהם עצמם עם הפרעת קשב, בחלקם שלא טופלה, והחוויה שלהם ממערכת החינוך היא שלילית) וכן ערך עצמי לא גבוהה של חלק מההורים כלפי עצמם וכלפי ההתמודדות שלהם.
כאמור, ריאיון זה נותן לנו הצצה קטנה לעולם שלם, מלא דעות, מלא מחשבות, מלא גישות ובעיקר מלא בילדים מקסימים שאם רק נעבוד איתם נכון (ונזכור לשתף גם את הוריהם) הם יגדלו להיות לאנשים מובילים בחברה הישראלית!
באופן כללי – תוכלי להסביר לי מהי הפרעת קשב?
(צוחקת) מהי הפרעת קשב… אמממ זה בעיה נוירולוגית קודם כל שקשורה לתפקודים ניהוליים. אני אגיד לך איך זה נראה. אני לא יכולה, מרגישה שאני במבחן. זה לראות את העולם בשחור ולבן, אין אפור, זה קושי בהבנת סיטואציות חברתיות, זה להרגיש את העולם בטונים שונים, בעוצמות שונות, מאנשים רגילים. זה אימפולסיביות.
- איך ילד כזה מרגיש?
ילד כזה מרגיש שונה מאחרים. הוא מרגיש שהוא איזה שהוא יצור אחר מכולם. זה להרגיש הרבה פעמים דפוק, משהו לא בסדר עם עצמך, זה להיות כל הזמן בהרגשה שכאילו אני מנסה לחשוב זה מהמצב שלי לראות כל הזמן ילדים רגילים בוא נגיד מצליחים אבל אני גם יכול להצליח אבל אני נכשל. זה לכאורה לא באשמתי אבל זה באשמתי. זה לחוות המון תסכול שהעולם לא מבין אותי.
- יש בזה משהו טוב?
יש בזה משהו טוב. אני לא יודעת באיזה שלב הילד ירגיש בזה משהו טוב. אם הוא לומד לראות את הדברים הטובים אז כן. יש להם יצירתיות מאוד גדולה, יש להם רעיונות גדולים, כושר מנהיגות, הם דעתניים. יש להם דעה למשהו והם רודפי צדק והם ילחמו על האמת שלהם עד הסוף. גם הפיצול של הקשב שהם יכולים להספיק הרבה דברים בטווח קצר אז זה גם משהו טוב.
- עוד משהו?
זה לראות את העולם בצורה אחרת ממה שאנשים אחרים לכאורה רואים. זה גם משהו טוב. זה לצאת מהקופסא ולראות את הדברים בזווית אחרת. זה לדעת להגיד את האמת כמו שהיא.
איזו תלמידה את היית בבית הספר?
איזה תלמידה אני הייתי? אני הייתי חנונית. אני הייתי ילדה טובה שתמיד רוצה להצליח בלימודים, לומדת לשעורי בית, לומדת למבחנים, חשוב לה הלימודים.
האם לך היו קשיים של הפרעת קשב? אם כן, איך ההורים שלך ראו אותם?
בקשב? אני לא יודעת אם זה היה קשור לקשב. זה שאלה טובה, אני לא יודעת. כי היו בעיות אבל אני חושבת שזה היה יותר סביב חרדת מבחנים, רצון להצליח, או רצון לרצות. היה קושי בהבנה. אני לא חושבת שזה משהו שהוא דווקא של קשב.
- איך ההורים שלך היו רואים את הקשיים?
הם לא ממש ראו את הקשיים. אני לא יודעת אם הם ראו אותם, אבל הם לא נתנו פתרונות להתמודדות. פה ושם היה ניסיון להביא מורים פרטיים אבל יותר בקטע של לנסות להוריד את הלחץ של הדברים. "אז לא נורא, לא ללמוד, לא להתעקש, לא עובד אז נעזוב את זה". זה לא לפתור את הבעיה, אלא ללכת בעקיפין.
- איך את רואה את הדברים כיום מבחינת ההתמודדות ההורים שלך?
כאילו מה אני חושבת על ההתמודדות? אני לא חושבת שהם התמודדו עם זה, זה היה לטייח. זה אומר שהכל בסדר. שאין בעיה, פשוט ככה ממשיכים, מה שמצליחים. לא עוצרים לראות אם יש בעיה ונראה מה הקושי. טוב היא ילדה רגישה. טוב הלימודים לא בשבילה. לא ממש ניסו למצוא או לקבל את זה שיש קושי.
- ומה את חושבת על זה?
זה מאכזב. בעייני לא פתרון מתאים או לא פתרון בכלל. זה לא דרך לחיות את החיים ובטח שלא לתת כלים לילד.
- איך היית פותרת היום את הדברים?
קודם כל מבינה ורואה ומבינה שיש בעיה. הייתי יותר נכנסת ומדברת עם ההורים. אני לא יודעת אם זה רלוונטי אבל במקרה שלי היה קושי גדול של מחסום שפתי. ההורים לא דיברו את השפה של המורים. לא היה אפילו ניסיון לתקשר. זה דבר ראשון שאני הייתי עושה. הייתי מנסה לברר מה קורה ומשם לראות איך אפשר לעזור לילד.
- מאיפה עלית? איך ממקום העלייה התמודדו וראו את הבעיה?
אני עליתי מארצות הברית. אם היינו נשארים שם אז שם יש הרבה יותר פתיחות לבעיות, אולי יש יותר מדי פתיחות. כל אחד שם מוגדר עם בעיה למרות שאני לא יודעת עם ההורים הספציפיים שלי זה היה משנה משהו, כי הם לא מדברים על זה ולא רואים בזה בעיות. כי הכל מושלם והכל בסדר.
איך ראית את הפרעת הקשב כשהיית תלמידה / איך המבוגרים ראו ילדים עם הפרעת קשב ?
ילדים חוצפנים שכל הזמן מסתכסכים עם המורים, כל הזמן מעיפים אותם משיעורים, לפעמים כיף להיות איתם כי הם "החיים של המסיבה" אבל לפעמים בא לך לתת להם בעיטה כי הם מעצבנים ומפריעים לשיעור ולכל הכיתה ללמוד.
- ראית בהם משהו טוב?
אז זה טוב כמו שאמרתי . שלפעמים הכי כיף להיות איתם. לא כל כך הרגשתי משהו טוב מבחינת לימודים, אלא יותר חברתי. כיף להיות בחברתם כי הם יודעים לעשות צחוקים ולעשות כיף. באותו הזמן הם יכולים להיות רעשנים ומעצבנים. הם גם אלו שהיו מורים שזה היה מורגש שהם ה"פייבוריטים" של המורה והם מקבלים את התפקידים הטובים של הצגת סוף שנה ותמיד בוחרים אותם לדברים. בתור תלמידה במרכאות טובה אז לפעמים זה היה כאילו יותר הרבה קנאה. אתה עובד ולומד ועושה בסדר והכל מושלם ואתה לא מקבל יחס מהמורה והילדים האלו מעצבנים ומציקים והם אלו שבסוף המורה בוחרת אותם ומקבלים את התפקידים וכל הזה.
- את רוצה להוסיף עוד משהו על הנושא הזה?
לא. נראה לי שזהו.
מה זה אומר להיות הורה לילדים עם הפרעת קשב , איך זה מרגיש בגוף? מה הרגשות סביב זה?
(צוחקת) קשה (צוחקת), זה להיות כל הזמן בתפקיד, זה צורך ללמוד כאילו אם אתה לא עם הפרעת קשב אז זה ללמוד מה זה בכלל ילד עם הפרעת קשב כי אתה מקבל חייזר ואתה לא יודע מה קיבלת. זה המון סבלנות, זה המון קושי בלהיות סבלני כל הזמן, זה המון ללמוד להתאפק, אומרים בצד הדתי לעבוד על המידות
- מה זה אומר לעבוד על המידות?
זה אומר שאתה כל הזמן בעבודה על עצמך. לעבוד על המידות אז יש את המידה של כעס, מידה של רחמים ואתה כל הזמן עובד על עצמך לשלוט בכעסים שלך, לדבר בצורה רגועה, כל הדרך ארץ ולא להתפרץ ולא להשתגע. לדעת לרסן את עצמך. שזה בעצם מה שאנחנו מצפים מהילדים אבל אנחנו בתור הורים הם מוציאים את זה מאיתנו ואנחנו גם צריכים ללמוד איך לעשות את זה. אפשר להוסיף שזה גם המון תסכול, המון אכזבה. יש גם את הצד הטוב שכשאתה רואה שיש לך ילד עם כוחות מדהימים זה רק הפחד של איך אתה מנתב את הכוחות שלו למקום טוב ולא למקום רע. פה אני יכולה להוסיף עוד הרבה. זה גם חוסר אונים, זה כל הזמן להיות מתרגמים לעולם כאילו מי זה הילד ומה זה הילד, זה לנסות להסביר אותו ולהתנצל עבורו הרבה פעמים, ועוד לא דברנו על תסכול אל מול מערכת החינוך.
- תוכלי להרחיב לי על עניין המידה של הכעס והרחמים?
זה אומר שהם יכולים להוציא אותך מדעתך ולשגע אותך ואתה בא לך לתת להם סטירה ולהעיף אותם לעזאזל ולצרוח ולנועל אותם בחדר ולדפוק את הראש בקיר וזה ממש אפילו בכוח לעצור את עצמך. זה ללמוד לצאת לנשום ולהירגע. זה רחמים מהצד השני. זה דו כיווני הרחמים. מצד אחד ללמוד לא לרחם עליהם עם הקשיים שהם עוברים ולראות אותם זה קורע את הלב, אבל לטובתם זה לא לרחמם עליהם ולהציב גבולות כמו שצריך וכל מה שכרוח בזה. זה לתת להם ליפול ולהתנסות. אבל גם בעת הרחמים האלה זה לקבל אותם כמו שהם ולאהוב אותם כמו שהם גם שהם גורמים לנו לעצבים וחוסר שליטה. הם בכל זאת הילדים שלנו ולהבין שיש להם חיים לא פשוטים.
- מה זה אומר התסכול והאכזבה שלך כהורה?
תסכול שאתה לא מבין את הילד שלך הרבה פעמים מצד אחד. ואתה לא מבין למה הדברים האלה קוראים. לא מבינים למה הוא מתנהג בצורה שהוא מתנהג. פשוט תפסיק. פשוט תעשה שיעורי בית. פשוט תשב בשקט. זה מאוד מסתכל לפעמים. יש את התסכול אל מול מערכת החינוך והמורים שלא מבינים את הילד ואין מישהו שיכול להכיל אותו ולעבוד אתו כמו שצריך. זה גם תסכול בעצמנו כהורים שאין לנו את הידע והכלים והרבה פעמים אנחנו חסרי אונים וזה מאוד מתסכל להיות במצב הזה.
- את מרגישה תסכול ואכזבה אל מול ההתמודדות של ילדך?
כאילו בעצמי אל מולם? (כן). כן. אכזבה יש גם מול הילד. זה כאילו אכזבה שהילד שלי הוא ככה. אתה מצפה למשהו אחר ואתה לא מצפה שאתה תצטרך להתמודד עם הדברים האלו. זה אכזבה. זה אכזבה גם אל מול עצמי שאין לי את הכלים ואני מאבדת שליטה ואני מתעייפת.
- תוכלי לתת לי דוגמא לאיבוד שליטה ועייפות?
שהילדה הכינה עוגה, רצתה להכין עוגה, הוציאה את המתכון וכל השלבים של העוגה אבל החליטה שהיא עושה את זה תוך כדי צפייה בטלוויזיה למרות שאמרתי לה שלא כדאי כי מפספסים שלבים ואני אמרתי לה שלא כדאי ולא תשימי לב ושעובדים במשהו אחד אז מתרכזים רק בזה ולא בשני דברים בוואט אחת ולא כתוב במתכון שצריך לנפות את הקמח אבל בבית דתי מנפים את הקמח לפני שמכניסים לעוגה. הילדה יודעת אבל לא כתוב, היא קראה את הכל ולא היה כתוב, ובאתי להכניס את העוגה לתנור לא ראיתי את הנפה של הקמח ושאלתי אותה והיא אמרה "אופס שכחתי". הייתי עייפה מאוד ולא הרגשתי טוב, ובמקום להגיד לא נורא מתחילים מחדש אז זרקתי לפח וצעקתי עליה ונתתי לה להרגיש אפס.
- איזה כוחות יש לילד כזה?
יש שם כוחות מדהימים. הם מלאים כוחות. לטוב ולרע. יש שם המון רצון לעשות, יש להם המון רעיונות, רעיונות גדולים, יש להם רצונות גדולים והכל בגדול. ויש להם גם כוחות נפש שהם נופלים נופלים נופלים בלי סוף וכל פעם מחדש מרימים את עצמם עוד פעם ועוד פעם למרות התסכולים והאכזבות שהם חווים.
תוכלי לספר לי בבקשה על הילדה שלך עם הפרעת הקשב?
אני אספר על הבת שלי. היא ילדה מתוקה, בת 9, חמודה, יפה, חכמה, מצחיקה ,אימפולסיבית, דעתנית, מלאת שמחת חיים ,יש לה פתיל קצר.
תוכלי לספר לי על "רגע קסם" עם הילד שלך?
יש הרבה פעמים איתה. היא יודעת להבין אותי ולקורא אותי והיא יודעת שאני עצובה או שאני דואגת על משהו אז היא יודעת בדיוק לבוא ולתת לי את החיבוק ולהגיד לי משהו שיעודד אותי וישמח אותי. היא מאוד רגישה בקטע הזה. אם היא רואה שאני עוברת יום קשה אז היא תבוא ותשאל אותי מה היה לי קשה היום או אולי אני יכולה לתת לך עצה.
איך את רואה את נושא הטיפול התרופתי? הילדה שלך מקבל טיפול תרופתי?
כן. היא מקבלת רספרדל
- הילדה שלך מאובחנת עם ADHD?
כן על ידי פסיכיאטרית.
- היו לה תרופות קודמות שהיא קיבלה?
כן. היא קיבלה ריטלין, ריטלין LA, אטנט, ויונס וזהו. כל זה במינונים שונים. כל אלו היה נראה שיש יותר מדי תופעות לוואי שליליות שזה בא לידי ביטוי שהיה ניכר שיש שיפור בתפקוד הלימודי של להיות בתוך כיתה ומסגרת לימודים אבל התופעות שהיו גרמו להתפרצויות זעם מאוד קשות, חוסר גמישות עם כל זה שתמיד יש חוסר גמישות אז כאן זה היה בצורה מאוד קשה. היכולת לצאת מהתפרצויות הזעם היה לוקח לפעמים מעל שעה וזה עובר רגישות בכלל גם תחושתי, גם רגישות רגשית שהיו הרבה בכי על שום דבר.
- איך הורה מרגיש עם כל השינויים האלו בטיפול התרופתי ומה שהוא רואה בתופעת הלוואי?
זה חוסר אונים, תסכול, כאב, זה קושי פשוט מאוד גדול. המשפחה גם לא מבינה שפעם הילדה ככה ופעם היא ככה. הם מצפים שהעם הכדור הכל יהיה בסדר ופתאום זה לא בסדר. למה היא מתפרצת ככה אם היא לוקחת כדור ולמה אתם כל הזמן לוקחים אותה לרופא ומסתובבים סביבה.
- אני מאמין שמאוד קשה לך ככה לישון בלילה ולתפקד במהלך היום?
נכון. אמממ זה כל הזמן דאגות, חששות.
לדעתך, מה השוני בין להיות הורה לילד "רגיל" לבין הורה לילד עם הפרעת קשב ?
זה לא קל להיות הורה לאף ילד אבל אני חושבת שברגע שיש לך עם הפרעת קשב זה כאילו בווליום פי 10 מילד אחר שבעיה שלו יכולה להיפתר בשניות, במבט בכלום. זה לפתור בעיה עם ילד עם הפרעת קשב זה לעבור סערה ולצאת ממנו ולהיכנס לטורנדו ולצאת ולהיכנס לאש ולצאת ממנה ועדין לא פתרתי את הבעיה ולחכות לפעם הבאה. ילד רגיל זה פלסטר והכל בסדר וילד עם הפרעת קשב זה לא נגמר בפלסטר, זה לעבור סדרת בדיקות ואבחונים ובלאגנים
- איך ההרגשה שלך כהורה עם כל נושא האבחונים והבדיקות?
זה גם זה מעיק. זה קשה. זה לא כל הזמן להחזיר אותך לילד שלי יש בעיה, משהו לא בסדר אתו, אם משהו לא בסדר אתו אז משהו לא בסדר איתי. אולי אנחנו אשמים בכלל אם משהו קרה לו. רוב האבחונים זה לשאול את השאלות האלו שזה נותן את ההרגשה של מה עשית כדי לדפוק את הילד שלך. זה לשים אותך תחת זכוכית מגדלת. זה גם איך אתה מסביר לילד שלך שאתה לוקח אותו כל הזמן לאבחונים "מה אני דפוק? יש לי בעיה? אני חולה? " זה למצוא את הדרך להסביר לו מה יש לו. הוא באמת לא בסדר אבל צריך למצוא את הדרך לעשות את זה בצורה נכונה וזה גם מוסיף לקושי השינה שדברנו.
- יש לך עזרה ממישהו?
כן. יש לנו עזרה שאנחנו הולכים להדרכת הורים. מצד המשפחה יש תמיכה רגשית (שמה זה אומר) של אחות שאפשר לשפוך את הלב, לבכות לה ושגם יודעת ומצליחה להתמודד עם הילדה ולפעמים לוקחת אותה. (ואז מה זה עושה לך) זה לתת לנו קצת חופש ושקט. קצת זמן לשקט בשביל לצבור כוחות. (חוץ מהאחות יש לך עוד עזרה) מהמשפחה ומהזה? לא. יש חברים שמקשיבים אבל לא משהו.
איך בעלך רואה את הפרעת הקשב ואת ההתמודדות?
(לקוח זמן לאמא לענות) כאיזה משהו של קושי אמיתי מצד אחד שהילד צריך להתמודד אתו אבל אמממ הציפייה שהילד יתאפס על עצמו ויתמודד עם זה. הוא לא צריך עזרה בשביל לצאת מזה אלא אומרים לו, הוא יקשיב וזה יעבור.
- ומה את חושבת על זה?
(צוחקת) אני חושבת שזה בעיתיי. אני לא מסכימה עם זה. זה להטיל הרבה על הילד, אני חושבת שזה לא מקבל את הקושי האמיתי של הילד לא לראות את המציאות.
- את אומרת לו משהו על זה?
כן. זה הרבה מריבות, זה הרבה ניסיונית שישמע או שיקרא דברים על הנושא, שזה לא יהיה רק מהמקום שלי אלא גם שיראה ממש דברים מחקרים ועובדות וגם דברים בשקט כדי שישנה את המחשבה שלו.
איך הילדים האחרים שלך רואים את הפרעת הקשב?
הם לא מבינים את זה. מקבלים את זה בקושי מאוד גדול. זה גורם להרבה מתח ומריבות. אם כל זה שהיא ילדה אהובה וחמודה ובמיוחד שהיא הייתה יותר קטנה, אבל מצד שני מפחדים ממנה, מקנאים בה. מעוצבנים ממנה. מתוסכלים ממנה
- איך את עוזרת להם?
אני מנסה להסביר להם כמה שאפשר, אני מנסה גם ליצור סיטואציות שהם יותר פחות מתח ויותר רוגע וכיף. שיהיו את הזמנים הטובים יותר מהמזמנים הקשים ומנסה להכניס הרבה אמפתיה.
- את מרגישה שאת מצליחה?
לפעמים כן ולפעמים לא.
- מה יותר?
(שותקת) זה מאוד תלוי ילד. כל ילד במשפחה רואה את זה אחרת. הגדולים יותר מצליחים למצוא את האמפתיה והצעירים יותר עדין קשה להם.
איך לדעתך בית הספר רואה את הילדה שלך עם הפרעת הקשב של הילדה שלך , ואיך הם מתמודדים ?
אני לא חושבת שהם רואים את זה דווקא כהפרעת קשב. אני חושבת שהם מבולבלים ולא ידועים מה יש לילדה. זה מעלה הרבה שאלות וגם מבלבל אותם מאוד. ומצד אחד הם משתדלים למצוא את הדרך להגיע ולעבוד איתה ומצד שני אין להם מספיק הבנה ואין להם מספיק כלים מה תכלס צריך לעשות ואיך.
- איך את עוזרת להם?
אני משתדלת להביא להם את הידע שיש לי, אני משתדלת להיות … מה המילה… לתווך להם אותה. זה כאליו להסביר אותה אליהם, כשהם באים אלי עם קושי שהם חווים אצלה או משהו שלא מובן להם עליה אז אני מנסה כאילו להסביר את המצב ממה שאנחנו ידועים ומכירים אותה ואת הקושי שלה ואת הידע שיש לנו עליה. אני מנסה לתרגם להם את זה. אני גם מנסה לקשר אותם לאנשים שהם יכולים לסייע. לתת להם ידע מעבר למה שהם מקבלים מההדרכות והידע של בית הספר שהם מקבלים.
- ואיך הם מתמודדים עם ההסבר שלך?
איך הם ממתמודדים עם ההסברים? זו השאלה ? (כן). אמממ זה מרגיש מצד אחד שהם מקשיבים אבל הם מקשיבים בשביל לתת לנו הרגשה טובה שהם הקשיבו אבל לא עושים עם זה משהו. נקשיב לך כי את האמא ואנחנו צריכים להקשיב לך אבל אנחנו לא מאמינים למה שאת אומרת לנו.
- מה זאת אומרת לא מאמינים למה שאת אומרת לנו?
אמממ שכאילו הרגשה של מי את שאת תבואי ותספרי לנו את הדברים האלו? איזה תואר יש לך שאת תגידי לנו? למדת חינוך? יועץ? את האמא ולא אשת חינוך ולא מישהו מקצועי
- ואיך את מרגישה עם זה כהורה?
כעס, תסכול, חוסר אונים, אכזבה.
- ואיך בכל זאת את ממשיכה לתפקד אל מול בית הספר?
(צוחקת) עם קושי רב, אני מנסה לגייס כוחות כי בסופו של דבר אין לך ברירה וחייבים להמשיך אם אתה רוצה שהילד שלך יצליח אז צריך להמשיך דחפור המכונה הזאת כמו של בובה בנאי .זה פשוט להמשיך ככה של לדחוף עוד ועוד. זה להמשיך ללכת לשם, להסביר להם ,לקבל את המבטים שלהם. זה להמשיך לקבל… נאבדה לי המילה… שהם כאליו צוחקים עליך.
- מה זאת אומרת המבטים?
שמסתכלים עליך שאתה ההורה המשוגע. כי כל הזמן יש לך מה להגיד עליהם, יש לך בקשות מוזרות, יש לך רעיונות שנשמעים הזויים, יש לך בכלל משחבות על הילד שלך שלהם נראים הזויים לגמרי.
- תוכלי לפרט על אופן שיתוף הפעולה שלהם עם גורמים חיצוניים שאתם מביאים?
בגדול אפשר להגיד שאין שיתוף פעולה. מאוד קשה להם לקבל את זה שיש גורם חיצוני (שמה עושה) שקודם כל נותן הדרכה להורים ,שעובד מול הילד
- אבל איך זה בא לידי ביטוי מבחינת בית הספר?
הם לא רוצים להכניס גורם חיצוני. הם לא חושבים שיש צורך להכניס מישהו. גם שהם לוקחים זה בערבון מאוד מוגבל. הם לא חושבים שיש בזה שום צורך
- אולי כי בסופו של דבר הם מתמודדים עם הילד?
זה בדיוק הנקודה. שמצד שני הם גם לא ידועים מה לעשות עם הילד, אין להם כלים, נשארים עם המון שאלות. הם לא מציגים את זה בצורה כזאת. לפעמים הם אומרים הם יודעים מה לעשות ולא צריכים עזרה אבל שיש קושי או התפרצויות הם אומרים שהם לא יודעים מה לעשות וצריכים לבוא לקחת את הילדה. ואז יושבים ומדברים ולתת להם עצות או להכניס רעיונות של מישהו אחר או של הגורם החיצוני אז לא. יש לנו את הדרך שלנו, המורה יודעת מה היא עושה, יש לנו את הדרך שלנו, לא צריך עוד גורם שיטיף למורה מה לעשות
- הם פונים לעזרתכם?
בדברים מסוים כן אבל זה יותר כשההתפרצויות יוצאת משליטה אז לבוא לקחת אותה, מבקשים את עזרתנו בלדאוג ששעורי הבית נעשו, דברים יותר לימודיים
- אז למה בעצם לעזור להם אם נשמע שהם לא רוצים?
כי בכל זאת הם בסופו של דבר אין להם דרך ברורה והם לא יודעים מה לעשות ובכל זאת הילדה שלנו ואנחנו צריכים לדאוג לטובתה. הקושי זה למצוא את הדרך שהם יצליחו לקבל את זה ולהבין את זה שזה גם לטובתם (למה) כי בסופו של דבר מישהו יכול לתת להם רעיונות אחרים. לפעמים שאתה עובד בצורה מסוימת אז יש מישהו מבחוץ שיכול לתת כיוון אחר. בית ספר לא מתמחה בקשב וריכוז ובן אדם אחר שזה מקצוע שלו אז הוא רואה את הדברים בצורה מיוחדת ואחרת והוא יכול לכוון. אי אפשר שסתם בן אדם יבוא לכוון את הפסנתר אלא צריך מישהו מומחה שיודע לכוון את הפסנתר ולשמוע אותו. כאן המישהו הזה יכול לכוון את בית הספר איך להגיע לילד.
- איך את מרגישה עם המצב הזה שאת מרגישה שבית הספר לא מוכן לקבל את זה?
אמממ זה עוד פעם קושי של תסכול ואכזבה. זה ממש להוציא את השערות ולדפוק את הראש בקיר. זה חוסר שינה, זה ממש נורא.
מה זה אומר לקבל הדרכת הורים לילדים עם הפרעת קשב ומה את מקבלת שם?
זה קודם כל ללמוד מי זה בכלל הילד שלך. זה פשוט ללמוד שפה חדשה. זה ללמוד עולם חדש. זה גם לעבור תהליך עם עצמך, לקבל את הילד שלך, ללמוד להתמודד עם האכזבה שזה הילד שלך אבל גם לראות בזה את הדבר הטוב. זה לקבל כלים פרקטיים מה לעשות, איך לעשות. זה גם מבחינה משפחתית זה נותן לך דרך לקשר את הילד לתוך המשפחה.
- איך זה מקשר את הילד לתוך המשפחה?
קודם כל מהידע שאתה לומד מי זה הילד שלך אז אתה לומד לנווט אותו עם הקשיים שלו ובחוזקות שלו אז אתה יודע איך לשחק עם זה במשך היום בתוך המשפחה במצבים משפחתיים שלא יהיו את ההתפרצויות, שיהיה כיף עם הילד, שהמשפחה גם תלמד לדבר את השפה של הילד וגם שהילד ילמד להבין את המשפחה.
- הייתם פעם בהדרכת הורים שלא להפרעת קשב?
כן. (איפה) היינו בהדרכה גם משהו ספציפי לתקשורת לילדי תקשורת וגם בהדרכת ההורים של פסיכולוג של משהו לילדים צעירים בגנים.
- במה זה היה שונה?
זה מאוד שונה. אבל יש גם דברים דומים כי זה ללמוד שפה. הפסיכולוג שהלכנו אליו מהגן זה היה יותר .. איך נגדיר את זה… זה לא ידע איך להבין את הילד שלך אלא יותר פרקטי אבל משהו של זמן איכות עם הילד אז יהיה לכם יותר טוב. תלמדו לשחק אתו. זה יותר .. לא יודעת איך להגיד את זה…. זה לא לפרטי פרטים של להכיר את הילד שלי אלא יותר ילדים בכללי
- ומה בהדרכה שמותאמת להפרעת קשב
בהפרעת קשב זה הרבה בנוי, זה הרבה יותר בנוי לילד שלך. זה אומנם מכסה את כל הספקטרום של החיים אבל זה יותר ספציפי לקשים שהילד האישי שלך עבור. זה לא סתם שילדים צריכים גבולות, אהבה והכלה אלא איך עושים את זה, מה הוא באמת צריך? זה לא איך שעושים עם ילד רגיל. זה גם איך לעבוד על הקושי שלו, איך לקדם את הקושי שלו, איך לתת לו את הכלים לקושי שלו באופן שמתאים לו. מה שרציתי להגיד על ההדרכה של הפסיכולוג שזה היה יותר דגש עלינו כהורים ופחות על הילד וכאן זה גם עלינו כהורים איך אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אבל שהילד הוא הפוקוס בעצם. איך אנחנו מתאימים את עצמנו אליו
- את מרגישה שלך זה עוזר?
אני מרגישה שזה נותן לי כוח, אני מרגישה שזה נותן לי עזרה, ואני מרגישה שזה נותן לי אוויר לנשימה. וזה נותן לי מקום שאתה יכול גם להביע את התסכול שלך וגם מצד שני לצאת עם כלים לתסכול שלך.
מה הדברים הכי חזקים שאת מקבלת בהדרכת הורים?
זה קודם כל הידע. ידע הוא כוח אז זה באמת כוח. התמיכה. זה גם נותן הרגשה שאתה לא אשם בבעיה. זה לא אתה יצרת את הבעיה הזאת. זה מרגיע, אני לא יודעת אם זה המילה שאני רוצה להשתמש בה, אבל זה להרגיע את רגשות האשם. זה כאילו בעיה אמיתית ויש כאן דרכים אמיתיים ופרקטיים שאפשר להשתמש בהם להתמודד איתם.
אם היו מאפשרים לך לפתח מערך הדרכה להורים ילדים עם הפרעת קשב – מה היית עושה?
כאילו שאני צריכה להעביר הדרכת הורים? מה אני הייתי עושה ? (כן) זה קשה. אין לי מספיק כלים וידע אבל זה הדבר שצריך לעשות. זה לתת את הבסיס על מה מדבור כאן ועל מי מדובר כאן. זה גם כן לתת את לאוו דווקא החיבוק הזה ,אלא לגיטימציה. זאת המילה.
- מה זה אומר?
שגם כן לגיטימציה להרגשות שלך כהורה שאתה חווה משהו לא פשוט. זה לא סתם שאתה הורה דפוק אלא יש כאן קושי ובעיה אמיתית וצריך עזרה ולתת את ההרגשה להורה שזה נכון ובסדר וזה מצריך עזרה. אתה לא יכול לעשות את זה לבד ואתה לא צריך לעשות את זה לבד. אחרי שיש בסיס כזה אז אפשר לתת כלים ותמיכה.
אשמח אם תוכלי להגיד לי מסר שחשוב לך להגיד להורים אחרים לילדים עם הפרעת קשב
זה גם מה שאמרתי עכשיו. זה הדרכת הורים חובה. אתה חייב ללמוד מי זה הילד שלך. אבל זה חייב הדרכת הורים ממישהו שבאמת מבין בהפרעת קשב. זה צריך להיות עוד לפני טיפול תרופתי והכל. קודם כל תלך אתה תלמד.
- לדעתך צריך ששני בני הזוג יהיו?
כן. חובה.
- ואם האבא לא רוצה להגיע?
אז זה להציב את זה כעובדה. לעשות את זה בכל דרך אפשרית לפתוח את הפתח. גם אם הוא לא קיבל את זה בהתחלה אז לאט לאט דברים יחלחלו. אבל אם אחד ילך ויספר לשני אז זה לא מתקבל בצד השני. שניהם צריכים ללכת ולשמוע.
- אצלך בעלך רצה?
לא. (אז מה עשית?) בהתחלה אני בקשתי. נסתי להסביר למה זה חשוב ומה חשוב. וחפרתי. כל הזמן. זה עוד ועוד ועוד ובסופו של דבר הצבתי את זה עבודה.
- ומה כרגע מבחינת הדרכת ההורים והבעל?
אמממ הוא לא לגמרי הולך מרצון אבל הוא מבין את החשיבות בזה. ולכן הוא עדין ממשיך ללכת
- את מרגישה שיש שינוי ששינכם באים?
בזוגיות כאילו? כן. יש שינוי מאוד גדול. יש שיפור בזוגיות בספו של דבר. זה היה תהליך הפכפך שעצם זה שאני קבעתי עובדה והיה חוסר רצון ושיתוף פעולה אז בהתחלה זה יצר הרבה מתח ולפעמים זה עולה אבל בגדול שאנחנו נתקלים במשברים והיה לנו משבר גדול מול בית הספר אז כל מה שלדמנו בהדרכה פתאום בא לידי ביטוי והיינו צריכים להשתמש בו בצורה מאוד בולטת ושם היה שיתוף פעולה גדול בין שננו.
- זה בזכות ההדרכה?
כן. ומשם גם ההבנה שלו של החשיבות של ללכת להדרכות. הוא ראה שהדברים שאנחנו צריכים לעשות והוא צריך להיות שותף לזה והוא כבר יודע מה הוא צריך לעשות. זה לא לגמרי אבל הוא לפחות קורא את המפה ואנחנו יכולים לדבר אחד עם השני על הדברים להגיע ביחד לתוצאה שאנחנו רוצים. זה גם לתת תוקף אחד לשני וגם גב אחד לשני. זה לא רק מול בית ספר אלא גם ההורים. אנחנו מתואמים מול הילדים. עשיתי משהו מההדרכה והוא כבר יודע ומבין ושזה לא שאני מוותרת לילד או שזה שונה מהשכל הישר. רגע זה נכון למדנו את זה בהדרכת ההורים וצריכים לעשות את זה והוא ייתן לי גב במקום להגיע לי שאתה משוגעת.
אשמח אם תוכלי להגיד לי מסר שחשוב לך להגיד למורים לילדים עם הפרעת קשב
תלמדו אבל באמת מה זה הפרעת קשב ועוד פעם שאם מישהו שמכיר את הנושא ולא איזה קורס שעברתם לפני 20 שנה ותקשיבו להורים. יש לנו מה להגיד. אנחנו מכירים את הילדים שלנו. אפשר גם להוסיף שהמורה צריך לפתוח את הראש וללמוד להיות פתוח לדברים שונים.
- עולה מאוד חזק שאת מרגישה שלא מקשיבים לך כהורה, מה תוכלי להגיד לי על זה?
זה נכון. יש הרבה הרגשה או שמאשימים אותך שאת לא עושה מספיק או שאת לא יודעת מספיק. יש גם את ההרגשה של זלזול מי את בכלל שתבואי ותגידי לנו מה לעשות. אין לך תעודה ואין לך את וותק ההוראה שיש לי. לא מספיק קשה לך עם הילד אז מוסיפים לך פי 10 גם רגשות אשם מול עצמך שאת באמת אשמה וזה גם כל פעם מעלה את השאלות האלה שגם אם הצלחת להרגיע את השאלות אז הם מערערים אותך עוד פעם.
אשמח אם תוכלי להגיד לי מסר שחשוב לך להגיד לילדים עם הפרעת קשב
תנסו להחזיק מעמד. להיות חזקים וזה לא פשוט אבל לדעת שיש להם דברים מאוד מיוחדים ואם יהיו לך את התנאים הנכונים ואת האנשים הנכונים אז יצאו מהם דברים גדולים מאוד.
יש לך משהו נוסף שאת תרצי להוסיף?
אמממ לא. אפשר להגיד שזה במאת אתגר אבל זה גם אתגר שאפשר לראות ממנו פירות
- את רואה פירות?
כן.
- תוכלי להגיד איזה?
רואים איך הילד לומד לקבל את עצמו, איך הוא לומד לחיות עם עצמו ולהוציא את הטוב ממנו. ואיך להיות חלק מהמשפחה. ולא להתייאש. אחרי כל נפילה יש עליה.
יש משהו שלמדת מהריאיון שלנו?
זה חידד לי קצת. הילדות שלי וההסתכלות שלי ולמה לי כל כך היה קשה לקבל ועדין קשה לי להבין את הילדה שלי. זה מחזיר אותי שכל מה שעברנו וכל הדברים אז הדרכת הורים זה ממש קריטי. וזה הרבה פעמים לא אומרים את זה גם שהולכים לאבחון אומרים ישר טיפול תרופתי וטיפול רגשי לילד. הדרכת הורים עולה דרך אגב
- אז מה בעצם את אומרת על הדרכת ההורים בהקשר זה?
שאני אומרת שגם אנשי מקצוע מאבחנים עם הילד ומדברים עם ההורים אז צריך להיות בדברים הראשונים (את הדרכת ההורים?) כן.
מה הייתה משנה במערכת החינוך?
(צוחקת) אמממ צריך לשנות. קשה לי להגיד מה בדיוק. אבל קודם כל אני חושבת שעצם החידוש ולא רק חידוש שיהיו מורים שכבר 40 שנה במערכת ומה שלמדו אז זה לא מה שיש היום. כל מורה וגם מורה מקצועי צריך לדעת ולהבין מי הם מקבלים. מי זה הילד שיושב מולם. צריך גם להקטין את הכיתות בצורה משמעותית ולתת גם מערך סיוע לבית הספר ולמורים אבל יותר שקשורים לקשיים שקיימים. להבנתי אין מספיק סיוע של פסיכולוג שיכול להיכנס לכיתות ולתת ממש עזרה ותמיכה ורעיונות וסיוע למורים ואיך לעבוד ומה לעשות ודברים כאלו. זה לא מספיק נגיש ואני חושבת שגם לא מספיק מקצועי אם זאת המילה. אני חושבת שגם צריך יותר הקשבה להורים ולהבין שהילד הוא לא רק בתוך כותלי בית הספר.
- האם את מרגישה גם ממסגרות לימוד אחרות של הילדים שלך שהם לא מבינים מהי הפרעת קשב ואיך להתמודד איתה?
לגמרי לא.
קרדיט תמונה: <a href='https://www.freepik.com/photos/people'>People photo created by nakaridore – www.freepik.com</a>
