(הערה: התמונות שמוצגות כאן הן אפילו לא "טעימה" מעומס החוויות של המסע!! תמונות נוספות יועלו בקרוב)
לא פשוט להיות הורה לילד עם הפרעת קשב. מדובר על הורות מאתגרת, חוויית ההורות לא תמיד "מפרגנת" ונעימה, ויתרה מכך, לא פעם מדובר על "הורות בודדה " – הורים מדווחים שהם מרגישים בודדים אל מול עולם שלם של צרכים נוירו-התפתחותיים. אגב, עיקר הקושי שהורים מדווחים עליו הוא חוסר הפרגון והתמיכה של הסביבה, בעיקר של בית הספר.
מצב זה שבו חווית ההורות לא פשוטה בוודאי משפיעה באופן ישיר, חד ועצוב בקשר של ההורה עם הילד שלו, שגם הוא נדרש להתמודד אל מול הורה שלעיתים נותן את התחושה שהוא מאוכזב ממנו, מיואש והיו שאפילו אמרו "ההורה לא אוהב אותי".
כל ילד רוצה לדעת שהוא המתנה הגדולה ביותר להורה שלו, וכל הורה רוצה לעשות את הטוב ביותר עבור הילד ועתידו. הבעיה היא שלא פעם חסרים להורים כלים אפקטיביים ופרקטיים להתמודד עם הילד ועם ההורות. חלקם אף מגיעים לקבלת תמיכה מצד גורמי מקצוע כאלה ואחרים שהם ללא התמחות אקדמית ישירה בתחום הפרעת הקשב, ואז יכולים אף ליצור נזק. אני כמובן לא מאשים את ההורים. פשוט אני חושב שגם מטפלים לא תמיד מחזיקים בידע וההכשרות המקצועיות בתחום.
במשך עשור ניהלתי את המרכז הקהילתי – חינוכי – טיפולי הגדול בארץ לטיפול רב מערכתי בילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב, ומזה כשלוש שנים עסוק בפיתוח ידע ומענים בתחום זה. תאמינו לי שאני מכיר היטב את החוויה הלא פשוטה של הורים וילדים, אך מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מחפש את הדרך להתמודד בצורה הטובה ביותר. בדיוק כמו סיפור "אשת לוט" – אם נסתכל אחורה, נהפוך להיות נציב של מלח. צריכים להסתכל קדימה ולראות איך עושים את המשך הפעולות בצורה הטובה והאפקטיבית ביותר.
כשניהלתי את המרכז הקהילתי ראיתי את האפקט המטורף והחיובי שיש לעבוד שטח (טבע, ניווטים, לינת שטח, ODT, מסעות טיפוליים ועוד…) על הורים ועל ילדים. הוצאתי מעל 50 מסעות כאלו וראיתי את האפקט הסופר משמעותי. במיוחד ראיתי את האפקט המיוחד, מקרב הלבבות, של מסעות הורים – ילדים. מדובר על מסעות שהן לא רק טיול משותף. מדובר על מסעות שעוברים תהליך משמעותי ביחד, תהליך של שיח משותף, קביעת מטרות ואף שיח על חלומות, שאיפות, דברים שצריך לשפר ודברים שצריך לשמר.
נכון שאני עסוק מאוד בפיתוח תוכניות בתחום הפרעת קשב והתנהגויות סיכון, אך אני עדיין שומר מספר שעות בשבוע לצורך ייעוץ ללא תשלום להורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב, ועבור הכשרות פרטניות להורים שרוצים ללמוד להפוך להיות המטפלים הטובים ביותר של ילדיהם.
כחלק מההכשרות הפרטניות שאני מעביר, בחודש פברואר 2022 הוצאתי מסע של יומיים (כולל לינה) עבור 15 הורים שאני מכשיר, ביחד עם 15 הילדים שלהם. המסע התבצע באזור צפון מדבר יהודה – חבל ארץ קסום! מזמין! ומאוד מתאים לילדים עם הפרעת קשב!
אומנם העברתי מעל 50 מסעות, אבל זו הפעם הראשונה שאני עושה במסע שלא דרך המרכז שניהלתי. אין ספק שהמסע היה מוצלח ביותר, ואין ספק אמשיך לעשות אותם עם ההורים שאני עובד איתם – לפחות אחת לחצי שנה, כי זה פשוט עובד, ובאמצעות מסע כזה אפשר להגיע ולהשיג דברים שבעבודה / טיפול / התערבות של שעה בשבוע – לעולם לא נשיג!
מה היה לנו שם?
ראשית היה לנו גשם – והרבה! אבל החלטנו לא לבטל, ולעשות התאמות מקצועיות ובטיחותיות. היה לנו יומיים של חיבור סופר משמעותי של הורה – ילד – הורה. היה לנו שם קסם מדהים שבו ההורים למדו להכיר טוב יותר את הילדים שלהם, ולהפך. היה לנו שם יומיים שההורה כל כולו למען הילד, בלי שיפוטיות, ועם תיווך מקצועי שלי.
איך זה עבד?
את המסע שלנו התחלנו בקפה ועוגה של בוקר בבית קפה מיוחד.
לאחר מכן יצאנו לטיול טרקטורונים רטוב במיוחד (אבל ממש במיוחד) באזור צפון מדבר יהודה. ההורים נהגו והילדים נהנו.
לאחר הטיול נסענו למבנה סגור בו קיימנו מעגל הורים – ילדים. ההורים ישבו מול ילדיהם, וכל כמה דקות הילדים זזו ימינה ודיברו על נושא שאני נתתי. 15 הורים שמעו 15 ילדים שונים, בעיקר שמעו על ההתמודדות. ההורים דיווחו שהדבר היה להם משמעותי במיוחד. את סיום המעגל עשינו ב"משחק הכיסאות" – חייבים לחזור להיות ילדים, לא?
לאחר הפעילות החשובה, נסענו למסעדת "הכנענית" לארוחת צהרים בשרית מושקעת במיוחד! בשרים בלי סוף, סלטים הכי טובים שיש, קינוח טעים במיוחד אבל… האווירה – זה מה שעשה את זה! איזה כיף לשבת עם הילד בלי שיש בלאגן!
לאחר הארוחה נסענו למבנה סורי ישן ונקי (כן כן… אני הגעתי יום לפני בשביל לנקות אותו) לפעילות הורה – ילד. כל הורה ישב מול הילד שלו וביחד קראו מספר סיפורים, וענו על מספר שאלות ותובנות בקשר האישי.
לאחר סיום הפעילות נסענו לאכסניית הנוער "עין גדי", שם העברנו את הלילה. ארוחת ערב, מנוחה ואז… משחק "חבילה עוברת" (: איזה צחוקים, וכמה כיף לשחק הורים וילדים. המשימות היו מצחיקות, מלמדות, מגבשות ובעיקר פותחות קשר.
רגע לפני שהלכנו לישון, היה זנו "זמן פיצוח גרענים". זמן מעולה לפריקה של הורים, בעיקר פריקה של התמודדויות לא פשוטות. אחת האמהות שיתפה אותנו בחוויה הקשה שלה אל מול בית הספר, ועד כמה היא מנסה לשקם את המצב, והם? לא מוכנים. אבא אחר שיתף בחוויה שלו כילד עם הפרעת קשב, ואיך הוא לקח את זה לאפיקים טובים ומשמעותיים.
את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר. לאחר מכן נסענו לאזור "מצוקי דרגות" להמשך פעילות הורה – ילד. התחלנו במספר משחקים לחימום האווירה, ולאחר מכן יצאנו למסלולון קצר שבו ההורים היו עם עיניים מכוסות, והילדים היו אחראים לקחת את ההורים מבלי שאלו יפלו. המשימה הייתה מרגשת במיוחד, והילדים ביצעו אותה בהצלחה יתרה! "לא ידעתי שאפשר ככה לסמוך על הילד שלי" אמרה אמא אחת.
בנקודת נוף מדהימה "מצפה האפס" במצוקי דרגות, ישבנו הורה מול ילד והמשכנו בשיח משמעותי על "איזה בוגר אני רוצה להיות?". דיברנו על שאיפות, חלומות ורצונות.
משם, את הדרך חזרה לרכבים, עשינו כשהפעם ההורה מלווה את הילד עם העיניים העצומות. גם כאן המשימה עברה בהצלחה.
כמובן שעשינו הפסקת קפה, ומשם המשכנו לעוד פעילות במבנה הסורי. במבנה עשינו פעילות מרגשת שבה כל הורה וילד (בנפרד) עברו ב"מסלול אנושי" עם עיניים עצומות, ושמעו ממשתתפי המסע דברים טובים. דמיינו את זה – שתי שורות של הורים וילדים, מוסיקה מרגשת, עיניים עצומות, אתם הולכים בין שתי השורות ושומעים דברים שאין אדם (ילד והורה) שלא זקוקים לזה! הדמעות לא הפסיקו לזלוג, ההתרגשות הייתה בעיצומה. את ה"מסלול האנושי" סיכם עוזי סלח (אבא לשני ילדים עם הפרעת קשב) שדיבר על החלום והמציאות בהורות לילדים עם הפרעת קשב, וכהרגלו נתן לנו הרבה מאוד כוח להמשך.
לאחר ה"מסלול האנושי" המשכנו לעזור "נבי מוסא" לסיכום המסע. מכאן כל ההורים והילדים חוזרים לשגרה של ההתמודדות, אבל אני… אני מבטיח להמשיך ללוות את ההורים עד שהחוויה המשמעותית כמו זו שהייתה במסע ("הרווחתי את הילד שלי מחדש" אמרה אמא אחת) תהיה כשגרה בחוויית ההורות.
אני מבקש להודות לכל ההורים שהסכימו לקחת חלק המסע הזה. בעיקר אני מבקש להודות לכל אותם ההורים שעושים כל שביכולתם למען הילדים שלהם. אני מבטיח להמשיך להיות כאן בשבילכם – אתם נפלאים!
יותם.
אבא לילד בכיתה א' עם הפרעת קשב כותב:
המסע הזה עבורי היה בעיקר יכולת של "לנקות" את רעשי הרקע מחיי היומיום ולתת את כל תשומת הלב ל***. אני מרגיש שהביחד והלבד מכל העולם מאוד חיבר ביננו ועזר לי ליצור איתו רמה חדשה של מערכת יחסים. מאוד חששתי במהלך המסע מהיכולת שלו להתחבר לצד המקצועי ולפעילות הורה-ילד, גם בגלל הגיל אבל גם בגלל הקשיים, אני מודה שהוא הפתיע אותי לטובה ברגעים מסויימים אבל בעיקר הבנתי לקראת סוף המסע (בתודה לעוזי על המילים החשובות בסוף הפעילות במבנה הנטוש) שהעיקר פה היה בחיבור ובעשייה המשותפת. אני מודה לכולם שהיו שם חלק מהקבוצה והמסע, אמנם זה לא "טיול" אבל אני *** מאוד נהננו! תודה ליותם על ההשקעה, המחשבה, התכנון והביצוע. מאחל לכל הורה וילד להגיע ולקחת חלק במסע שכזה!
אבא לילד בכיתה ג' עם הפרעת קשב כותב:
אני רוצה להודות ליותם על המסע. במסע חיזקתי את הקשר עם הבן שלי נדרשנו לעבוד כצוות לתמוך אחד בשני וביחד לעמוד במשימות. העבודה כצוות הובילה לפתיחות ושיתוף הילד סיפר על הרצונות והקשיים שלו ואני מנגד תמכתי ואמרתי שנעזור לו להשיג את הרצונות ולהת גבר על הקשיים. ההכרות עם משתתפי המסע תרמה לנו לראות שיש אנשים דומים לנו המתמודדים עם אותם אתגרים לשמוע מהילדים על הרצונות והקשיים שלהם ולהבין טוב יותר ממבט עניים של הילד איך הוא רואה מרגיש וחושב על נושא הפרעת הקשב. יצאתי מהמסע בהרגשה חיובית ועם רצון להיות שותף ולסייע בהקניית כלים לבן שלי להתמודדות עם הפרעת הקשב.
אמא לילד בכיתה ג' עם הפרעת קשב כותבת:
עצם היציאה למסע בשטח ועוד מעל יום אחד מאוד משנה. את הפעילויות עצמן אפשר היה לעשות בכל מסגרת אחרת – בבית בנפרד, עם הקבוצה אחה״צ באולם/בית כלשהו. אבל הכל מתעצם ומעמיק כשהפעילויות עצמן מתובלות בטיול בשטח, ערבוב חברתי עם אנשים שאפשר להזדהות איתם, משחקים ואתגרים מעניינים ומרגשים. התכנון היה נכון – שבירת הקרח עם הטרקטורונים, פעילות היכרות עם כולם, עוד עבודות מעמיקות בין הורה לילד, מעבר ממקום למקום בין לבין שלא ישעמם, וקינוח מרגש בסוף. שיחקת אותה! ויותם, תמשיך לעשות את הטיולים האלה, כולם מרוויחים מזה!
אבא לילד בכיתה א' עם הפרעת קשב כותב:
יותם , החל מפעילות הראשונה של המסע, חוויתי, נחשפתי ,כמעט והרגשתי על בשרי מה עובר לילד שלי בראש ומה יעבור לו בהמשך, עצם העובדה שחשפת אותי כהורה לילד אחר לתוכן הפעילות הראשונה, הסבירה לי שההתנהלות שלי עם הילד חייבת להשתנות. אני שמח שכאן זה קרה בפורום הקבוצה המקסימה הזו ואיתך, והורה שמתלבט? חושש מהלא נודע? מה אני יעשה עם הילד לבד? מי יעזור לי ? שיעבור לכם החוסר וודאות מכיוון הפנים ויסטה ליד האוזן ולא להכניס לראש דאגות. לא טועים לא יודעים, תוכן המסע היה יותר בשבילי, מושא המסע היה החיבור עם הילד שלי. תודה.
אבא לילד בכיתה ו' עם הפרעת קשב כותב:
הגענו הבייתה והמסע המופלא הופך אט אט לזכרון, כזה שמשאיר בך חלקים לכל אורך הדרך שלנו ושל הילדים , זכרון שישאר לנצח, והתפקיד שלנו היא להשקות אותו בכל יום במעט אהבה. היה מושלם. תודה ענקית ליותם שעמל ואירגן ובעיקר על שום חלק לא וויתר. תודה. שבת שלום ומבורך לכולם.
אמא לילדה בכיתה ט' עם הפרעת קשב כותבת:
תודה לכולם על הפתיחות והסבלנות. היה מאד מיוחד לפגוש את כולם ומרגש לראות את העבודה שהורים מוכנים לעשות עבור הילדים שלהם, כמו גם לראות איך אפילו ילדים צעירים מאד משתפים פעולה בנושאים עמוקים ולא פשוטים בכלל….מרגישה שעברתי מסע כפול – מסע מיוחד עם הבת שלי שבו זכינו לזמן ״אמא-בת״ שכל כך לא מובן מאליו במיוחד כשאמא צריכה להתחלק לעוד ילדים. זכיתי לפגוש נערה בוגרת ומיוחדת שעוברת מסע לא פשוט עם עצמה ויצאתי מהמסע עם הבנה עמוקה יותר למקום שבו היא נמצאת ומקווה שהיא הצליחה לראות ולהרגיש שאמא שם לצידה. זכיתי גם למסע אישי להתמודד עם הפחדים שלי ולצאת לגמרי מאיזור הנוחות שלי – שתי המסעות גם לגמרי מחוברים , כמו שיותם מזכיר לנו – אנחנו ההורים אמורים להיות מודל לחיקוי עבור הילדים ואיך אוכל להמשיך לדחוף את הילדה שלי להתמודד עם הקשיים שלה במקום לברוח מהם כאשר אני בעצמי בוחרת לברוח! סליחה על האורך אבל לסיכום – תודה לך יותם על הכל! היה אווירה טובה והרגשנו את החשיבה לפרטים הקטנים ו״היד המכוונת״ בכל פעילות ופעילות.