תכירו את עו"ד רלי אבישר-רווה שהצליחה להוביל מהפך בכל הקשור לטיפול תרופתי באסירים עם הפרעת קשב

נובמבר 21, 2021
2:59 pm
יותם ויסקופ

הפרעת קשב, לקויות למידה ופשיעה

העולם המחקרי מצביע על קשר בין הפרעת קשב ולקויות למידה לא מטופלות לבין עבריינות. בקרוב מאוד אפרסם את המאמר שלי שנבנה במשך כשנתיים מאיסוף מאות נתונים מהארץ והעולם, ולמעשה מנסה לבחון את הקשר הזה. על מנת שלא נכניס הורים לילדים עם הפרעת קשב לחרדה מיותרת, כבר עכשיו חשוב לי להדגיש: זה נכון שיש קשר בין הפרעת קשב ולקויות למידה לא מטופלות לבין עבריינות נוער ובגירים, אך אין זה אומר שכל ילד, נער או בגיר שהוא עם הפרעה זו יהיה עבריין, או שהוא בקבוצת סיכון ברמה גבוהה להגיע למקומות האלה. במאמר שיצא בקרוב אני מפרט, על בסיס הידע המחקרי והמקצועי שנאסף, את מסלול הכניסה לאפיקים לא פשוטים אלו. זהו מסלול שבו מרכיבים רבים שלא קשורים בהכרח למאפיינים הנוירולוגיים והרגשיים של הפרעת הקשב באופן ישיר. כאמור, נספר לכם בהרחבה בקרוב.

המפכה של עורכת הדין רלי אבישר-רווה

בואו נניח רגע בצד את הנושא הרחב, המרתק והלא פשוט הזה של הפרעת קשב, לקויות למידה ופשיעה, ונדבר על פעולה משפטית יוצאת מגדר הרגיל שביצעה לאחרונה עורכת הדין המובילה רלי אבישר – רווה. עו"ד אבישר רווה היא לוחמת צדק של ממש. היא מצליחה להסתכל מבעד ל"מופע החיצוני" של האדם, "מופע" שלעיתים עטוף בשכבות שקשה לעכל. עו"ד אבישר רווה מצליחה להסתכל על האדם, על הנפש, על מה שקורה בפנים, וכל הזמן חותרת למצב של טיפול ושיקום, וחזרתו של האדם לדרך הישר. אני מזמין אתכם לקרוא כתבה נחמדה שנמצא כאן (https://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3732186,00.html ) ובכלל לחפש את השם בגוגל.

עו"ד אבישר-רווה ייצגה 4 אסירים עם הפרעת קשב שטענו שהם לא מצליחים להתקדם ולהשתקם בעקבות ה"מאפיינים המורכבים" של הפרעת הקשב. אותם אנשים שמבינים שבסוף יחזרו לחברה, רוצים לטפל ולשקם את עצמם, אולם מאפייני המוסחות, אימפולסיביות, חוסר הריכוז והקשיים בתפקודים הניהוליים פשוט (או לא פשוט…) מקשים עליהם. העותרים טענו שאם יקבלו טיפול תרופתי, ייתכן שיצליחו להתקדם באופן משמעותי, ובכך לשקם את עצמם. אלא שאז נתקלו בקשיים מצד "נוהלי שירות בתי הסוהר" שלמעשה לא מאפשרים מתן טיפול תרופתי להפרעת קשב במתקני הכליאה. האמת ששמעתי על מספר מאבקים משפטיים שהיו בנושא, אך לצערי כולם כשלו בטענה (אם אני מבין את הסיפור נכון) שבית המשפט לא מתערב בהחלטות שב"ס (כמו שלא מתערב פעמים רבות בגופים שהם הקובעים). העותרים, באמצעות עורכת הדין אבישר-רווה, לא וויתרו (אגב, תכונה יפה של אנשים עם הפרעת קשב) והחליטו להגיש עתירה לבית המשפט, אלא שזו נדחתה. כמו תמיד, עו"ד אבישר-רווה לא נשארה אדישה למצוקת העותרים והחליטה לצאת לקרב, אבל לא סתם קרב – קרב מול בית המשפט העליון שלא פעם אנחנו שומעים אמירות של "לא כדאי לפנות, העליון גם ככה לא מתערב וחבל על הזמן". האמת שאני לא מאמין באמירות כאלה. אני מאמין שתמיד צריך לנסות, בטח אם אתם מאמין במטרה שלך. אני גם מאמין שאחרי הכל על הבמה יושבים אנשים בשר ודם, וצריך לפנות לנסות לדבר אל ליבם. כך עשתה עו"ד אבישר-רווה שלא וויתרה, נלחמה, הביאה מאמרים ומחקרים ביחד עם שותפים משפטיים נוספים ויצאה אל הקרב. עו"ד אבישר-רווה ניצחה! היא עשתה את הלא יאומן וגרמה לבית המשפט העליון להתערב למען האסירים עם הפרעת הקשב.

שלושה שופטי בית משפט עליון הבינו את החשיבות שבסוגיה, ולאחר דיון משפטי מפורט ומקצועי הומלץ לשב"ס להקים ועדה רפואית שתורכב ממומחים בתחום (חיצוניים לשב"ס) ואף אמרה שמדיניות שב"ס שלא לספק לאסירים עם הפרעת קשב ריטלין – אינה סבירה.

שירות בתי הסוהר מקבלים את המלצות הוועדה ומחליטים על מתן טיפול תרופתי

לבסוף, בעקבות המלצת הוועדה המקצועית שתמכה במתן טיפול תרופתי לאסירים עם הפרעת קשב, נציבת שירות בתי סוהר רב גונדר קטי פרי החליטה לאשר מתן הטיפול התרופתי, בהתאם לנוהל מסודר שייקבע שככל הנראה בבסיסו מתן טיפול תרופתי לצורך לימודים עצמאיים בכלא.

תובנות אישיות שלי

אני חושב שעו"ד רלי אבישר-רווה הצליחה, ביחד עם גופים משפטיים ציבוריים נוספים, לעשות כאן מהפכה משמעותית מאוד לטובת אוכלוסיית האסירים עם הפרעת קשב. לימוד הנושא ב"גוגל" מראה שהיו מספר ניסיונות לאפשר מתן טיפול תרופתי לאסירים עם הפרעת קשב, אך ניסיונות אלו כשלו. אין לי ספק שזוהי בשורה מדהימה לאנשים שזקוקים לכך, ועצם העובדה שלבסוף נציבת שב"ס החליטה לאשר את המלצות הוועדה המקצועית, לצד העובדה ששב"ס מפעילים מספר "מרכזי קשב" למען אוכלוסייה זו, זה מדהים ומראה ששב"ס עושים מהלכים למען האסירים שאסור לנו לשכוח – הם חלק מהחברה, וגם אם כרגע אם מאחורי סורג ובריח, רובם בסוף יצאו לחברה ומוטב לכולנו שיצאו אחרי שעברו תהליך משמעותי. מצאתי לנכון לפרגן מקצועית לעו"ד רלי אבישר-רווה שהובילה בהצלחה רבה את המהלך הנכון הזה, ושלחתי לה מכתב תודה אישי. ניתן לקרוא את המכתב בהמשך פוסט זה.
אני בטוח ששב"ס יבנו נוהל מסודר למתן טיפול תרופתי לאסירים עם הפרעת קשב. אני רק רוצה לקוות שהנוהל באמת יהיה בעד ולמען האסירים, ולא יהיה קשה להשגה. אין ספק שצריך לגבש נוהל מסודר, ולדעתי נכון יהיה שנוהל זה יגובש ביחד עם גורמי המקצוע של הוועדה המקצועית שגם המליצה על מתן טיפול תרופתי לאסירים עם הפרעת קשב.
אני מבקש להזכיר לכולנו שבסופו של יום לא כל אדם שקשה לו לשבת, שהוא מפוזר, שהוא לא מרוכז – הוא אדם עם הפרעת קשב. אני יכול להסכים את האמירות שיש לנו "אבחנת יתר" בארץ (אם כי בשנים האחרונות אני מרגיש שיש יותר הקפדה), וגם אני אישית ראיתי אבחנות שאחרי "הסתכלות נוספת" של רופא מומחה לא היה מדובר בהפרעת קשב, אלא בבעיות אחרות כמו בעיה בתפקוד בלוטת התריס, חוסר משמעותי בברזל, לקויות למידה (ולא… לא כל אדם שהוא עם הפרעת קשב הוא גם עם לקות למידה) ועוד… ועל כן, ארצה להמליץ שחלק מההנחיה ששב"ס יוציא יכלול החלטה על תהליך האבחון הנכון להפרעת קשב. ארצה להמליץ שלא די לנו להסתפק במילוי שאלון DSM או ביצוע מבדק MOXO (ובואו רגע נזכיר, למען כולנו, שמבדק MOXO בפני עצמו לא! מאבחן הפרעת קשב, אלא הוא כלי עזר בלבד בתוך תהליך שלם של הערכה שמבוצעת ע"י רופא מומחה. עוד נזכיר שאין חובה לבצע מבדק MOXO ומדובר בשיקול דעת מקצועי של הרופא המאבחן) ולדעתי גם לא די בהערכה שבוצעה, בצורה כזו או אחרת, בקהילה. לדעתי יהיה נכון שתוקם וועדה רפואית מסודרת שתורכב מפסיכיאטר (בעיקר לצורך אבחנה מבדלת שכל כך קריטית במצבים כאלו), נוירולוג (לצורך בחינה הנוירולוגית ושלילת הפרעות נוירולוגית אחרות), פסיכולוג (לצורך בחינה פסיכולוגית- קוגניטיבית, וכן שלילת לקויות למידה או קשיים אחרים) וגם איש מקצוע נוסף שיכול לתת כלים ומיומנויות לאנשים עם הפרעת קשב (כמו אנשי החינוך המיוחד שמתמחים בהפרעות התנהגות, מרפאות בעיסוק ומטפלים נוספים בעלי הכשרה אקדמית מוכרת בתחום). רק לאחר כל אלו, בוודאי לצד שימוש בכלים אובייקטיביים לאבחון של הפרעת קשב ובהתאם לשיקול דעת הרופא, תינתן אבחנה ובהתאם החלטה על טיפול תרופתי. בואו נזכור כולנו שאבחנה לא נכונה יכולה גם להוביל לנזקים, וחבל.
וכמנהגי אני ארצה להמליץ, ואולי זו צריכה להיות ההמלצה הראשונה, שתנאי לקבל טיפול תרופתי יהיה שהטיפול ניתן כחלק מתוכנית התערבות כוללנית שכוללת מתן ידע, כלים, פיתוח מסוגלות, כישורי למידה, אימון תפקודים ניהוליים וכו'… הטיפול התרופתי ישלים את התהליך הכוללני שבוודאי יכול להתבצע בהצלחה רבה במסגרת "מרכזי קשב" שלמיטב הבנתי מצליחים להשפיע לטובה על אוכלוסייה זו.

רגע לפני סיום – חשוב לי להתייחס גם לנושא של טיפול טבעוני / הומאופתי כתחליף לריטלין.

למה אני רוצה להתייחס לזה? אז ככה… שוחחתי עם קולגה על פריצת הדרך שהצליחו לעשות כאן עם האסירים והטיפול התרופתי. הקולגה, באופן צפוי, אמר שצריך גם לבחון את האפשרות לטיפול טבעוני / הומאופתי. הדבר משתלב עם שאלות שאני שומע אין ספור פעמים "האם יש תחליף לטיפול הרגיל של ריטלין וחבריהם". אז ברשותכם אני רוצה לענות כאן על שני הדברים: לאורך השנים (ומי שמכיר אותי יודע שאני חי ונושם ADHD) ראיתי אין ספור טיפולים, חלקם מדהימים וחלקם לא ברור לי מי המציא אותם. בתחילת הדרך הייתי מאלו הנוקשים שאומרים "רק ריטלין". אני חושב שזה היה כך בגלל מה שלמדתי באקדמיה ובהתפתחות המקצועית שלי. אולם, אחרי שבחרתי להבין שאין אמת אחת, ואין דרך אחת, ובעיקר אחרי שבחרתי לא להקשיב לאחרים ולא להגיע למסקנות מדברים שאני קורא או שומע, החלטתי לצאת לעולם הגדול ופשוט לראות את הטיפולים, על כל סוגיהם, בעיניים. תאמינו לי שראיתי ואולי יבוא היום שגם אשתף בהרחבה. אם נלך לסוף אז נגיד שהמסקנה שלי היא ברורה: אין טוב או לא טוב, יש עובד ולא עובד. אני לא חושב שאפשר לכפות על אף אחד טיפול כזה או אחר (לרבות טיפולים תרופתיים, חינוכיים ורגשיים) בטח שמדובר בטיפולים שהם לא מצילי חיים. כל אדם רשאי לעשות מה שנראה לו לנכון, כל עוד הדבר לא פוגע בו גופנית, נפשית, סביבתית וחברתית. אם אדם רוצה לנסות טיפול טבעוני – צא לדרך ותנסה (רק תשתדל לעשות זאת אצל איש מקצוע מוסמך). מה שכן, אם אתה רואה שתוך פרק זמן סביר הדבר לא עוזר לך, לא משפר את המצב ולא מקדם אותך – עשה טובה ואז תשאר באותו מצב. תנסה עוד דברים. מקסימום – זה יעבוד / לא יעבוד. תמיד טוב לנסות, ואחרי ניסיון להחליט. אני כן אומר, שלא הייתי ממליץ לנסות דברים שלא פותחו / נחקרו / נינתו ע"י אנשים ללא הכשרה אקדמית מפוקחת ומסודרת. גם כאן, כל אחד שיעשה את אשר נכון לו. ובהקשר של שב"ס? רגע… אני מציע שבואו ניתן להם קודם לבצע את אשר הנציבה החליטה, ואולי בהמשך לבחון עוד דרכים. אחרי הכל שב"ס זה גוף עצום ומורכב.