אני מזכיר לכם שאני כאן לרשותכם בכל שאלה, בקשה ועניין. מזכיר לכם שהיועץ איתי ניתן ללא תשלום ומכל הלב (וללא שום מטרות מכירה). מוזמנים לפנות כאן.
המערכה מול איראן השביתה את מוסדות החינוך והחזירה אלפי ילדים עם הפרעת קשב אל מסכי המחשב. בתוך חוסר הוודאות והמתח הביטחוני, הלמידה מרחוק הופכת לשדה קרב נוסף בתוך הבית. מומחים מסבירים: איך בונים שגרה בתוך הכאוס, למה הריכוז נעלם דווקא עכשיו ואיך שומרים על החוסן המשפחתי?
בעוד העורף הישראלי דרוך לקראת ההתפתחויות הביטחוניות, הורים לילדים עם הפרעת קשב מוצאים את עצמם מול חזית נוספת: הלמידה בזום. עבור ילדים אלו, הזום הוא לא רק כלי טכנולוגי, אלא אתגר קוגניטיבי עצום. כשמוסיפים לכך את החרדה מהמצב הביטחוני והישיבה הממושכת בבית מחשש למתקפה, מקבלים מתכון למתח משפחתי גבוה. כמובן שאם הילד בהתנגדות גם ככה למערכת החינוך, אז בכלל "חגיגה".
עבור ילד עם הפרעת קשב, הבית הוא זירת גירויים אינסופית. המטבח קרוב, האחים משחקים ברקע, והמסך עצמו מציע פיתויים כמו יוטיוב או משחקים במרחק קליק אחד מהשיעור. במצב של מלחמה, הריכוז נפגע פעמיים: פעם אחת בגלל ההפרעה הנוירולוגית, ופעם שנייה בגלל 'עומס רגשי' – המוח עסוק בעיבוד האיום הביטחוני, מה שמותיר מעט מאוד אנרגיה לפתרון משוואות במתמטיקה.
כדי לצלוח את התקופה הזו, הנה חמישה עקרונות ברזל:
ראשית ולפני הכל, חשוב מאוד להתייעץ עם גורמי המקצוע שקשורים לילד. כל ילד ADHD הוא לגופו. מה שנכון לאחד, לא תמיד נכון לאחר. חשוב מאוד לעשות התאמות עם הגורמים המקצועיים שמדריכים אתכם ההורים ומטפלים בילדים. בכל מקרה, מספר המלצות שלדעתי טובות לכולם:
-
הפרדה פיזית ומנטלית: צרו עבור הילד "אי של למידה". שולחן קבוע, רחוק מהטלוויזיה המשדרת חדשות, עם גב לדלת כדי למנוע הסחות דעת. שימוש באוזניות הוא לא רק עניין של שמע – הוא יוצר חיץ פיזי שעוזר לילד "להיכנס" לתוך השיעור.
-
לו"ז ויזואלי במקום אי-ודאות: חוסר ודאות הוא האויב של הפרעת הקשב. תלו על המקרר דף גדול עם סדר היום: מתי מתחיל הזום, מתי יוצאים להפסקת אוכל ומתי מותר זמן מסך חופשי. הידיעה "מה קורה עכשיו" מורידה את רמת החרדה. כמובן שחשוב מאוד לכתוב לילד מה המשך היום שלו. לפעמים הציפייה היא גירוי טוב להמשך וויסות של היום.
-
תנועה כתנאי ללמידה: אל תצפו מהם לשבת סטטיים מול המצלמה. אפשרו להם להחזיק כדור לחיצה, לשבת על כדור פיזיו או לקום למתיחות בין שיעור לשיעור. התנועה היא ה"דלק" של המוח הקשבי. במקרים של ילדים היפראקטיביים VIP (אלו שכולם יודעים שהם H) חשוב מאוד לתאם מראש עם הצוות החינוכי שהילד יכול להסתובב ולא לשבת, כל עוד המבט והקשב שלו למסך. לשבת שיעור של 45 היא משימה שהתוצר שלה יהיה יותר קשה מטילים מאיראן (:
-
גמישות תרופתית – כדאי? התייעצו עם רופא לגבי המשך הטיפול התרופתי. רבים נוטים להפסיק את הטיפול כשהילד בבית, אך לעיתים הטיפול מסייע לוויסות הרגשי גם מול המתח הביטחוני. תזכור שלא פעם הטיפול התרופתי נועד לאפשר וויסות שגם ככה קשה להם במהלך שגרה, אז בטח ובטח בימים של זום ולחימה.
-
החוסן לפני ההישגים: זהו הכלל החשוב ביותר. אם יום מסוים הוא קשה במיוחד בגלל אזעקות או מתח, מותר לוותר על שיעור. הקשר שלכם עם הילד והשקט הנפשי שלו חשובים יותר מכל חומר לימודי שיפסיד.
הלמידה בזום תחת איום היא מצב זמני, אך המשקעים הרגשיים עלולים להישאר. תפקידנו כהורים הוא להיות ה"ווסת" של הילדים. אם נשדר להם שהלמידה היא כלי לשמירה על שגרה ולא עונש, נעזור להם לצאת מהתקופה הזו מחוזקים.
