קטע נחמד (אולי בעצם קצת פחות נחמד) שקרה לי… סיפור המעלית 🙂
(אזהרה: הפוסט מכיל מילים קצת לא נעימות… אבל זרמו…)
מכירים את הקטע הזה שיש לכם ילד מתבגר (נער) שהוא קצת (הרבה) שובב, קצת (אולי קצת יותר מקצת) מקלל ושהוא קצת (פחות או יותר) אלים? ולא הכי "מחונך"? אם כן – תמשיכו לקרוא… אם לא… אז אתם גם יכולים להמשיך לקרוא 🙂
בקיצור… יש קטע שיש נערים שהם לא הכי "מחונכים" בהיבט ההתנהגותי, אבל אז יש קטע כזה שברגע שהם מגיעים לחברים וההורים של החברים רואים אותם – אז הם מתחילים להיות ממש נחמדים 🙂 מכילים 🙂 מפרגנים 🙂 עוזרים 🙂 מדברים בכבוד 🙂 ועוד… ואז יש את הקטע שההורים של החבר מתקשרים להורים של הנער המדובר (שההורים שלו קצת הרבה עייפים מההתנהגות שלו) ואומרים "וואי, איזה ילד מקסיםף מחונך, ערכי" יש לכם, וההורים אומרים "כן נכון, רק חבל שזה לא ככה בבית וברחוב". טוב נו… האמת שאני חושב שזה חלק מהעניין של התבגרות והתפתחות, ומי שמכיר אותי יודע שאני מאמין שכל דבר שקשור למוח (ומה שאני מתאר כאן קשור למוח) אפשר לשנות, כי המוח שלנו גמיש. נדבר על זה בהרחבה באחד הפוסטים הבאים…
אז רגע… מה הקשר למעלית?
אז ככה… אתמול הלכתי לאמא שלי להביא לה משהו. עליתי אליה במעלית, ואז פתאום הדלת נפתחה שוב לצד קללות של "כוס אמק, מעלית מזדיינת, תפתחתי כבר". חחחחח אני סקרן לדעת מי חברות ה"ערסים הקטנים" שהולכת להיכנס. נכנסים 5 שובבים כבני 13 (אולי טיפה יותר, אבל נראה לי 13… הגיל הכי מגניב בשובבות ובפה המלוכלך). רואים אותי ואחד מהם אומר "מה המצב אחי" ואני אומר לו "אחלה כפרה" (יעני השפה שלהם…). ואז יש מלא קללות בין השובבים שאומרים דברים בסגנון "תזהר, יזיין את אמא שלך בלילה, זוז קצת יא מזדיין עם סוסים" ועוד… ואז את הקטע הזה שעושים כאילו הם באים לגעת באיבר המין של החבר ואם הוא זז אז נותנים לו מכות… זוכרים את זה??? פעם אמרו לי איך קוראים לזה, אבל שכחתי… בקיצור…. נסיעת מעלית קצרה אבל מצחיקה… מחזירה אותי ל- 10 שנות העבודה עם שובבים בגיל הזה…
עכשיו הם יורדים מהעלית… אחד אחר אומר לי "שבת שלום צדיק". וואלה אם אחד כזה אומר צדיק, אז צריך להזכיר לו איך הצדיק השני צריך לדבר 🙂 יש את הקטע הזה שלוקח כמה שניות עד שהדלת נסגרת. אני שומע את הנער שאליו החברה הולכים "יאללה, תשתקו, תתנהגו יפה עכשיו. בלי בושות. ההורים שלי בבית". קיצור… איזה קטע מגניב 🙂 ואז ההורים של החבר יתקשרו להורים של החברים האחרים ויגידו "וואי, איזה ילדים יש לכם, איזה נימוס, איזה דיבור יפה, איזה ערכיות"… חחחח
בקיצור… מה אני בא להגיד???
- זה שהחברים של הילד שלכם, והילד שלכם, סבבה בבית, זה לא אומר שהם ככה בחוץ.
- תמיד טוב לפרגן ולראות את הטוב 🙂
- יש משפט כזה ש"כולנו היינו ככה". אז זה שלא… אני, ועוד רבים אחרים, לא היו ככה… אבל אפשר להבין שזה גיל, שמגלים את הקללות והשטויות של אם תזוז תקבל מכות.
אני חושב לעצמי שאם הייתי מחזיר את הגלגל אחורה, אז אולי הייתי אומר להם "וואלה אחי, לא יפה לדבר ככה במקום ציבורי". יש לי תחושה שזה היה מזיז משהו, אבל נראה לי שסתם הייתי עסוק באיך אני מנקה לאמא שלי את כיסאות הגינה שהבאתי לה לקראת אירוח חגיגי בלילה, כשאני ממהר לפגישה דחופה 🙂
והינה מעלית, והינה חבורת נערים שאני בטוח שיגדלו ויהיו סבבה (כותב את הפוסט לא באמת בשביל לבוא אליהם בטענות, אלא סתם בשביל לתת טיפ להורים – מה שרואים מכאן, לא רואים משם…) והינה אני נזכר שאחד הכלים המשמעותיים שלמדתי בהכשרות הרבות שעברתי בתחום פיתוח משאבים – "נאום המעלית". יש לך כ- 15 שניות להסביר למה המיזם שלך הוא הכי טוב שיש, ויש לך 15 שניות להשאיר את "כרטיס הביקור" שאתה רוצה שהתורם יזכור ממך. והינה לנו 15 שניות שאפשר לזכור את בני הנוער שהיו במעלית (בואו לא נשתמש באמירה של "לזכור את בני הנוער של היום", כי לא כולם ככה) ויש כאן 15 שניות שאדם מבוגר (כמוני) היה יכול במשך 15 שניות לתת להם "נאום מעלית" שככה לא משאירים "כרטיס ביקור", וחבל…
השורה התחתונה היא שלנו, המבוגרים המשמעותיים, יש תפקיד מאוד חשוב בעיצוב דור העתיד של כולנו… גם אם זה ל- 15 שניות… גם אם זה מעלית… וגם אם זה לא הילדים שלנו (בעצם סליחה – הם כן… הם דור העתיד של כולנו).
המשך שבת נעימה חברים 🙂
יותם
