במשך עשור ניהלתי את אחד המרכזים הקהילתיים-חינוכיים-טיפוליים הגדולים בארץ לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב, הפרעות התנהגות, לקויות למידה, הפרעות התנהגות ועבריינות נוער.
תהליך הכניסה למרכז היה לא קל. מדובר על מרכז קהילתי שתוקצב ברובו ע"י תורמות, והביקוש היה גדול מאוד. נדרשנו לעשות "תהליך סינון" רציני ומקצועי, שכלל, בין היתר, ראיון קבלה ארוך ומורכב.
יום אחד הגיע נער בן 13. הראיון היה ביחד עם שני ההורים שלו, הנער, וצוות המרכז. הנער הגיע עם קלסר עמוס בחומר (כנהוג אצל הורים לילדים עם הפרעת קשב). בין היתר הערכה נוירולוגית ע"י פרופסור מוכר, והערכה פסיכיאטרית גם היא ע"י ד"ר מוכרת מאוד.
מתחילים את הראיון, החומר מצביע על נער… איך נגיד את זה בעדינות… לא קל בכלל. ההורים מספרים על כל התהליך הארוך שעשו איתו, כל הניסיונות הרבים לטיפול תרופתי, כל גישות הטיפול השונות (חלקן הזויות שמנצלות את המצוקה של ההורים), הדרכות הורים ועוד… לדבריהם, שום דבר לא עבד.
מולי נער מדהים, רואים את השובבות שלו, רואים את הקשיים בריכוז, בעיקר רואים את הדימוי והערך העצמי המאוד מורכב שלו. על פניו, נראה שמתאים למרכז, במיוחד שיש לו הערכה רפואית מקצועית ע"י שני רופאים בכירים.
האמת שמשהו לא כל כך הסתדר לי בסיפור שלו. כל כך הרבה מטפלים, ניסו את התרופות השונות, אין התקדמות. ההורים נראים ממש מגוייסים ומביני עניין. האמת שהטיפול האחרון שהיה לנער בוצע ע"י פסיכולוג שאני מכיר אישית, מאוד מעריך אותו, מומחה להפרעת קשב. אמרתי לעצמי "אם זה לא הלך איתו, יש כאן משהו מוזר".
הוחלט לקבל את הנער למרכז, שהגיע אלינו עם טיפול תרופתי ריטלין 70 מ"ל (הנער נמוך קומה, רזה מאוד). לא נכנס לנושא של הטיפול התרופתי כי הגישה שלי היא שכל הורה יעשה מה שנראה לו. ועדיין… 70 מ"ל… משהו באמת לא מסתדר, אבל הוא אצלנו.
הנער עובר תהליך יפה בתוך המרכז. האמת… כמעט אפס תקלות בהתנהגות שלו. זה כבר הפך להיות באמת מוזר – איפה כל ההתנהגויות הקיצוניות המדוברות? כאן אני מבין שני דברים:
- משהו בפעילות המרכז עושה לו טוב
- משהו באבחנה לא כל כך נכון
אני מחליט להזמין את ההורים לשיחה ב- 6 עיניים ואומר להם "אם תגידו שקיימנו את השיחה, אני אכחיש אותה". לא רציתי "להיכנס לחזית מקצועית" מול שני הרופאים (שאני מכיר אישית). שיתפתי את ההורים שהנער שלהם עושה תהליך יפה, ושאני קצת חושד באבחנה שיש לו. כמובן שההורים שאלו אותי "מה אתה מציע?" ואני אמרתי להם שאכתוב מכתב לרופאת המשפחה ושאני מבקש שהם יכלו אליהם פיזית ויתנו לה, ושברגע שהם יראו שהיא לא כל כך מבינה מה אני רוצה מחייה, להגיד לה ליצור איתי קשר טלפוני. זה "תרגיל" שתמיד עובד לי.
הרופאה אכן התקשרה אלי ושיתפתי אותה שאני לא רוצה לכתוב משהו שהוא נוגד את דברי שני הרופאים, ולכן מעדיף להגיד בע"פ. שיתפתי אותה שאני רואה נער רגוע, קשוב, עובד נפלא, מגיע אלי ללא טיפול תרופתי (שעות אחה"צ) ונראה לי שמשהו באבחנה לא נכון (ושמשהו באבחנה לא נכון, אז גם משהו בטיפול לא נכון). הרופאה הנחמדה אמרה שיש אבחנה של שני רופאים בכירים ושלדעתה האבחנה נכונה. אני הגבתי "דוקטור, שאלת – עניתי. אני גורם מקצועי שעובד בשטח ורואה משהו אחר". הרופאה שאלה "מה אתה מציע?" ואני אמרתי שאני אשמח שהנער יעשה בדיקות דם לבלטות הטריס, B12 , כולסטרול, סוכר, ברזל, כבד. גם על זה וויכוח, וגם על זה אני הגבתי "שאלת, עניתי". לבסוף הרופאה הסכימה "אשלח אותו למרות שזה לא נהוג" (תודה באמת).
וכאן חלה תפנית אדירה – שימו לב: לפני שהרופאה התקשרה להורים עם התוצאות, היא התקשרה אלי ואמרה "צדקת! לנער יש בעיה עם בלוטת התריס". לא הופתעתי… אני יודע שיכולים להיות מצבים שיש בנים עם בעיה בבלוטת התריס (זה יותר נפוץ אצל נשים, אבל יש גם אצל גברים). אני גם יודע שיש מצבים שבהם טיפול תרופתי יכול לגרום להחמרת הבעיה של תפקוד בלוטת התריס.
הוחלט לעצור את הטיפול התרופתי שהנער קיבל ולהפנות את הנער לרופא מומחה בתחום. הרופא המומחה נתן תרופה אחרת, ו… בעיות ההתנהגות של הנער ירדו באופן משמעותי ביותר. ומכאן שבעצם הבעיה הייתה בעיה בבלוטת התריס, ולא הפרעת קשב (אגב… אם כבר – היו לו קשיים בקשב ככל הנראה על רקע בעיה בבלוטת התריס, ולא על רקע הפרעת קשב. על ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – נדבר בהמשך).
הנער המשיך להגיע למרכז (כי הוא היה ממש חמוד ושיתף פעולה יפה), ואפשר להגיד שהעין החדה שלי, והידע המקצועי שעומד לרשותי, ובעיקר ההבנה שיש אבחנת יתר מאוד לא מקצועית בישראל, הצילה את הנער.
לכן, למרות שיש רופאים שאומרים שזה שטויות, כדאי לדרוש את בדיקות הדם שלעיל לפני שממשיכים באבחנה כזו או אחרת. זכותכם המלאה כהורים לדרוש את הבדיקות האלו!
אני מבקש להזכיר לכם שאני כאן לרשותכם בכל שאלה, בקשה ועניין – ללא תשלום, ומכל הלב. מוזמנים לפנות כאן: https://yotamw.co.il/free-consulting/
