רגע לפני יום העצמאות (יום לא פשוט בכלל מאז השבת הקשה, פרוץ המלחמה, אובדן אחינו ואחיותנו ואי ההחזרה המיידית של כלל החטופות והחטופים), אני מבקש מבקש לתת לכם נקודה למחשבה על עצמאות של ילדים עם הפרעת קשב.
כמי שמלווה שנים רבים הורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב, אני שומע אין ספור פעמים את האמירה "יאללה, הוא חכם, שיעשה את זה לבד, הוא צריך להתמודד, הוא צריך להיות עצמאי". בתהליך ההדרכה המקצועית אצלי, ההורים מבינים שלא בדיוק כך הדברים. אפשר בתאוריה לבקש ממנו להיות עצמאי, אפשר גם להעניש אותו אם לא יהיה עצמאי (ובבקשה אל תעשו את זה), אבל הרבה פעמים זה פשוט לא יעבוד והמצב אפילו יכול להחמיר.
בואו ננסה להבין למה…
שאנחנו מדברים על הפרעת קשב אנחנו מדברים בעיקר על קשיים בתפקודים הניהוליים ובפרשנות הלקויה של הילד. אני מקווה שכולנו כבר יודעים את העבודות הבאות על הפרעת קשב:
- הפרעת קשב היא לא (!!!!) רגשית, היא ביצועית (לצורך הדיון – אנשים עם הפרעת קשב יודעים מעולה מה לעשות, הם לא יודעים איך לעשות). אין דבר כזה "הפרעת קשב על רקע רגשי". יש בהחלט תוצרים רגשיים להפרעת הקשב.
- הפרעת קשב קשורה למוח של הילד (תורשתית, מולדת, התפתחותית). המוח שלנו גמיש, ובעבודה נכונה (ואפשר לדבר עכשיו שעות על מהי "עבודה נכונה") שכוללת עבודה ביצועית, ולא רק עבודה רגשית / מתן מקום בטוח / אמפתיה / "מרחב מכיל", הילד יכול לייצר מעקפים וללמוד לחיות מעולה עם הפרעת הקשב.
- מדובר על ילדים חכמים מאוד.
- מדובר על ילדים רגישים מאוד.
אחרי שעשינו יישור קו קליל, אני מבקש שנדבר קצת על התפקודים הניהוליים. אם תרשו לי לא להיכנס לתאוריה כבדה, אז נסביר, באופן כללי כמובן, שתפקודים ניהוליים הם התפקודים הבאים:
| המדד הנבדק | הסבר למדד |
| מעברים | מעבר מדבר לדבר, מפעולה לפעולה, פעילות לפעילות |
| עיכוב תגובה | לעצור את עצמי ברגע שצריך, לעצור רגע לפני שאני מגיב |
| שליטה רגשית | לשלוט ברגשות שלי, כולל בכעסים |
| יזימה | ליזום דברים בעצמי, לא לחכות, לבצע ברגע שצריך |
| זיכרון עבודה | לזכור דברים שאני צריך לעשות עכשיו ואחר כך, ואת דרך הביצוע של הדברים שאני צריך לעשות |
| תכנון וארגון | לתכנן ולבצע בצורה טובה, מאורגנת ויסודית |
| ארגון הסביבה | לארגן את הסביבה, את התיק, את השולחן, את החדר, את הציוד) |
| ניטור | אני בודק את עצמי תוך כדי המשימות והפעולות שאני עושה |
כמובן שטבלה זו היא כללית מאוד ואם אתם זקוקים להרחבה אז אתם יודעים שאתם יכולים לפנות אלי ואני אשמח לעזור ולהסביר (:
אצל ילדים עם הפרעת קשב יש בעיה בביצוע של תפקודים ניהוליים אלו. אגב, בעיקר ב"עיכוב תגובה". פרופ' ראסל ברקלי טוען שהפרעת קשב היא בעצם הפרעה ב"עיכוב תגובה". אני מסכים איתו.
למעשה, רוב ההורים שיש להם ילד עם הפרעת קשב מכירים את החוויה ה"מדהימה" שהילד אומר שהוא יעשה, אך יש פער של 180 מעלות בין מה שהוא אומר למה שהוא עושה. ארצה לטעון שהסיבה לכך היא שלכל אדם יש בחלק הקדמי ימני של המוח (האזור שבו יש הרבה מ"הפרעת הקשב") סוג של "שוטר פנימי" שאצל אנשים בלי הפרעת קשב הוא עובד נהדר. הוא קם איתם בבוקר והולך לישון איתם בבוקר ומנהל אותם יופי (או במילים אחרות – מנהל את התפקודים הניהוליים שלו). הבעיה שאצל אנשים עם הפרעת קשב, ה"שוטר הפנימי" הזה לא ממש עוזר להם. הוא עושה להם בלאגן, הוא לא קם איתם בבוקר והוא לא מנהל את התפקודים הניהוליים. כמובן שאם יש משהו שהילד רוצה לעשות מרצונו החופשי (מרוצו שלו, לא של ההורים….) אז סביר שהביצוע יהיה יפה. הרבה פעם גם יעבדו תחת לחץ טוב, ואם יש מסך או גירוי שהם רוצים (כמו לקום מוקדם לנסיעה לאילת), אז פחות נראה את הקושי. לדעתי הבעיה באה לידי ביטוי בעיקר במקום שבו האדם עם הפרעת הקשב צריך לעשות משהו שלא מרצונו החופשי, או במילים אחרות – "שלא בא לו טוב בעין".
ואז מה? כאן אותו הילד עם הפרעת הקשב זקוק ל"שוטר חיצוני" שינהל לו את "השוטר הפנימי" הלקוי שלו. במילים אחרות – הוא זקוק להורים שלו שיכוונו אותו, יסייעו לו ויפעילו עבורו את התפקודים הניהוליים הלקויים. לא יעשו במקומו, אלא יסייעו לו. אגב, אחרי שההורים מסייעים שוב ושוב ושוב, עם המון חיוך ואהבה, ומבינים את תפקידם המשמעותי בפיתוח מוחו של הילד, הילד מתחיל לעשות את הדברים לבד והוא צועד יפה במסלול.
ההורים צריך להיות זה שמסייע לילד שלו לפתח את התפקודים הניהוליים (וזה אפשרי!!) בצורה טובה, הוא גם צריך לסייע לו בפרשנות, ואז אפשר גם להגיע איתו למקום של עצמאות. אבל… להגיד לו במילים "תהיה עצמאי, אתה גדול, עשינו מספיק" בעוד שלא בנינו אותו, לא נתנו לו מיומנויות ולא עשינו לו אימון מוחי להצלחה (ואני מדגיש – לדעתי ההורים הם אלו שצריכים לעשות את זה, ולא גורמים אחרים), אז כנראה שעצמאות לא תהיה שם. אולי תהיה עצמאות של הילד בדרך לאי-עשייה והגברת סף התסכול של ההורים (:
רגע לפני שנפרדים אני מבקש להזכיר לכם שאני כאן לרשותכם בכל שאלה, בקשה ועניין. אני עושה זאת בהתנדבות מלאה, כחלק מהשליחות שלי למען עולם ה- ADHD. אל תהססו לפנות, להתייעץ, להתלבט, לחשוב ביחד במסגרת מפגשי הייעוץ שאני מעביר כל שבוע באהבה גדולה. לפרטים נוספים כנסו כאן.
