איזה יופי (: המדינה שלנו חוגגת 73 וכולנו נאחל לה, או יותר נכון לעצמנו, מזל טוב!
עכשיו, בואו נדבר "בקטנה" על נושא עצמאות והפרעת קשב. הורים רבים לילדים מקסימים אלו מדברים על כך שאחד החלומות שלהם זה שהילד יהיה עצמאי:
- שלא יצטרכו להעיר אותו בבוקר ולעבור שבעת מדורי גיהינום
- שהוא יכין שעורי בית מבלי שמזכירים לו 10000 פעמים (או יותר נכון מכינים לו)
- שהוא יהיה עצמאי ויזכור לקחת את ה"רב קו" ולא להתקשר אלי ולהגיד שהוא "שכח" אחרי שהזכרתי לו
- שיפסיק לחשוב שאני משרתת שלו ויתחיל להכין אוכל לבד (כי האוכל כבר מוכן לו והוא רק צריך לחמם ולאכול)
- שברגע שהוא מבטל משהו אז גם יתקשר להודיע (נגיד למורה לגיטרה) ולא יגיד לי "אני מתבייש"
- שישב איתנו במסעדה וברגע שהוא צמא (ובדיוק המים נגמרו) לא יגיד לי באוזן "תבקשי עוד מים" כי הוא אומר "פדיחה לבקש"
- והרשימה עוד ארוכה…
הורים רבים שפגשתי אומרים "יאללה.. אני מפסיק לעשות לו… שיהיה עצמאי…" ומהר מאוד הם מבינים שבמקום שהוא יהיה "עצמאי", הוא עושה יותר נזק, או במילים אחרות – הוא עושה את הדברים כמו שהוא מבין שצריך וכדאי (ולכו תבינו את הראש של ה- ADHD הזה).
מכיוון שאמרנו שהפעם מדברים על הדברים "בקטנה" אז אני ממש מתחנן שתבינו את הדברים הבאים:
- הפרעת קשב היא הפרעה ביצועית ולא הפרעה רגשית (אם כי יש לה תוצרים רגשיים, אך זה לא "המקור" כפי שנוהגים להגיד, אלא אם מדובר במקור של תאונה או טראומה, ואז אנחנו בדיון אחר).
- אחרי שהבנו שמדובר בביצוע, אז תפסיקו לבלבל להם את המוח בדיבורים "מכילים" ותתחילו להבין שעם ADHD מדברים בשפה ביצועית.
- אחרי שהבנו שצריך שפה ביצועית, אז תפסיקו להסביר להם מה עושים, ותתחילו להראות להם איך עושים.
- אחרי שהבנות שצריך להראות להם איך עושים, אז עכשיו תזכרו שילד ADHD 20 אחוז מקשיב למה שאתם אומרים, ו- 80 אחוז מסתכל על שפת הגוף שלכם.
- אחרי שהבנות ש- 80 אחוז זה שפת גוף, אז עכשיו תבינו שעם ילד ADHD מדבר עם חיוך (אחרת זה לא עובד), מראים לו שפת גוף סמכותית (אחרת זה לא עובד), נותנים לו כבוד (אחרת זה לא עובד), נותנים לו תקווה (כי כמעט הביצוע לא עובד טוב בפעם הראשונה), והכי חשוב זוכרים שמדובר על מבנה מוח ולא על עצלנות או "דווקא".
- אחרי שהבנו שלא מדובר על עצלנות או "דווקא", נזכור שכמעט תמיד יש פער של 180 מעלות בין מה שהם אומרים ומבטיחים למה שהם מבצעים, והדבר הזה גורם להורים / מורים תסכול רב. ולמה? כי הם רואים את התוצאה ולא את הדרך (רואים את המטרה ולא את היעדים).
- אחרי שהבנות שהם רואים תוצאה ולא את הדרך, אנחנו נפרק להם את הביצוע למשימות פשוטות אבל… תזכרו!! בלי לבלב את המוח. קצר, לעניין, ממוקד. קודם שיסיים את היעד הראשון ואז שיעבור ליעד השני.
- אחרי שהבנו שעושים יעד ואח"כ עוד יעד, תזכור שה"ילד לא עובד אצלנו", אלא הוא עובד אצל עצמו. הוא לא חייב לנו, הוא חייב לעצמו. ולכן, פירגון לצ'ופר חייבים להגיע.
- אחרי שהבנו שפירגון וצ'ופר חייבים להגיע, אז הינה טיפ – פירגון תמיד (!!) יינתן על ידי ההורים / המורים (ובבקשה בלי להגזים – לפרגן בדיוק על מה שהיה. אם עשה ציור יפה, אז להגיד "איזה יופי", ולא להתחיל להגיד עכשיו הוא יכול להיות מונה ליזה. לא לזלזל באינטליגנציה הגבוהה שלהם בבקשה), וצ'ופר תמיד ינתן על ידי הילד עצמו – שהוא יחליט מה הצ'ופר שהוא רוצה, ושהוא גם יהיה אחראי על זה. "אני מצ'פר את עצמי בגלידה שיש במקרר".
- אחרי שהבנות שהורה נותן פירגון והילד נותן צ'ופר, אנחנו מבינים שבכל התהליך הזה שהוצג כאן ("בקטנה", כאמור), בונים עצמאות. עצמאות של ילד ADHD (ובכלל) בונים במעשים ולא בדיבורים, ותחושת מסוגלות בונים במעשים ולא בדיבורים, וראש של ADHD בונים במעשים ולא… בחפירות!
רגע לפני שנפרדים ומאחלים מזל טוב למדינה, אני מבקש שנזכור כולנו שלא היינו כאן במדינתו היפה ללא כל החיילים, השוטרים, אנשי השב"כ והמוסד, ואזרחי המדינה שחירפו את נפשם למען כולנו. אני חושב שיום הזיכרון הוא יום חשוב ומשמעותי, אך ארצה להציע לכולנו לזכור את אותם האנשים שלא רק ביום הזיכרון, ולא רק בצפירה או שירים, אלא בביקורים קבועים באנדרטאות, אתרי הזיכרון והמורשת, ביקור אצל משפחות הנופלים, קיום טקסים משפחתיים ומתן כבוד לכל אדם שנפל, זאת באמצעות הנחת פרח באתרי ההנצחה וניקיון הסביבה של אותו אתר (שלצערי הרב לא באמת מקבלים את הכבוד הראוי מצד המטיילים והרשויות). זכרו שלחנך ילד זה לא רק לפנות צלחת מהשולחן או לסדר את החדר. לחנך ילד זה גם לחשוף אותו לערכים, לציונות ולמורשת, שכן אם הוא יראה שלהורים זה חשוב – אז לו זה יהיה חשוב. כשאתם נוסעים לחופשה משפחתית והולכים להנות בבריכה, תזכרו שבדרך למלון יש לפחות אתר הנצחה אחד לזכרו של לפחות אדם אחד שתרם לכך שאנחנו נמשיך להיות כאן. אותו אדם כבר לא יזכה להנות בבריכה, אבל אנחנו, ובעיקר ילדנו, יזכו להניח לכבודו פרח. דקה מהחיים יכולה להשפיע מאוד על עיצוב עתידו ואישיותו של הילד.
התמונה לקוחה מתוך אתר מכינת "אשר רוח בו" בניהולו של מר מושיק וולף. מכינה זו היא מבחינתי ארץ ישראל היפה, והיא מבחינה המודל הערכי והאנושי לכל אדם. לדעתי התמונה משקפת את המתנה שהמדינה קיבלה – מכינה שמעצבת את דור העתיד… דור שלפעמים שוכחים אותו. במוצ"ש הקרוב (17.4.21) אני הולך לדבר, בין היתר על המכינה היקרה הזאת, במסגרת ההרצאה שלי על ADHD, עבריינות נוער ומערכת החינוך. לפרטים: https://katzr.net/b13968
אני מזכיר לכם שאני כאן לרשותכם בכל שאלה, בקשה ועניין. הייעוץ ניתן ללא תשלום ומכל הלב למען הנצחתו של אבא שלי, תת – ניצב אורי ויסקופ ז"ל.
מוזמנים לקרוא פוסטים נוספים ב"מגזין ADHD" באתר שלי https://yotamw.co.il/adha-magazine/ ובפייסבוק https://www.facebook.com/groups/adhdmagazine1
יום הולדת שמח לכולנו,
יותם ויסקופ
מנחה בתחום ADHD, לקויות למידה וקשיי התנהגות
