על הכותב: יותם חי ונושם הפרעת קשב! יותם בעל 15 שנות ניסיון בעבודה יום יומית בתחום הפרעת הקשב, לקויות למידה, קשיי התנהגות והתנהגויות סיכון. יותם בעל תואר ראשון בחינוך מיוחד, ותואר שני בהוראת תלמידים עם הפרעות התנהגות ולקויות למידה; במשך עשור ניהל את המרכז הקהילתי-חינוכי-טיפולי הגדול בארץ לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב וקשיי התנהגות. המרכז עבד בגישה רב מערכתית בשיתוף פעולה הדוק ומקצועי עם בתי הספר; מרצה ומדריך פדגוגי בחוג לחינוך מיוחד במכללה האקדמית לחינוך "קיי"; מוביל המיזם הקהילתי "מאירים את הדרך לאנשים עם הפרעת קשב וקשיי התנהגות"; מוביל את "פודקאסט מגזין ADHD" למתן ידע וכלים בתחום הפרעת הקשב; מנחה צוות במסגרת לנערים במצבי סיכון; מנחה מוסמך להורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב וקשיי התנהגות בגישת "הסמכות החדשה" (בית חולים "שניידר"); מדריך ארצי של מבדק MOXO – כלי עזר ממוחשב להערכת תפקודי קשב; מפתח את פרוטוקול ההתערבות C.B.E.I – התערבות חינוכית קוגניטיבית התנהגותית לאנשים עם הפרעת קשב. בקיצור… ליותם הרבה מאוד ידע אקדמי, אך חשוב מכך – הרבה מאוד ניסיון בשדה החינוכי, כאיש החינוך המיוחד, שחי ונושם חינוך מיוחד!
אין ספק של"ג בעומר הוא חג מאתגר (לחיוב) לילדים עם ADHD. יש כאן קצת משחקים עם אש, קצת בנייה בקרשים, קצת מנהיגות, קצת בישול (על האש), קצת טבע (שהם ממש אוהבים), קצת חוסר גבולות (שזה פחות טוב), קצת מריבות עם ילדים אחרים (שזה לא תמיד בריא) והרבה דאגה לה ההורים (:
לפני שניתן כמה טיפים, חשוב לי להזכיר לכם שלא כל ילד עם ADHD הוא בעל כישורים חברתיים טובים, ולא לכל ילד עם ADHD יש חברים. זה מאוד לא קל (ואולי אפילו משפיל) שילד כזה יודע שהילדים הולכים לעשות מדורה, מתארגנים, אוספים עצים, קונים דברים והוא… לא מוזמן. אז רגע לפני הטיפים לאלו שכן מוזמנים, אני מבקש לקרוא מכאן לכל ההורים לילדים (בלי קשר ל- ADHD) – אנא מכם תהיו ערניים ותשימו לב אם הילד ה"מקובל" וה"מוביל" שלכם דואג לשלב ולשתף גם את הילד שככל הנראה אלוקים לא נתן לו את כל הכישורים החברתיים כמו שיש לילד שלכם, אך הוא כן רוצה להשתתף. בבקשה תשבו עם הילד שלכם ותשאלו אותו, באופן הכי ישיר שיש, האם הוא יודע / רואה / שם לב לילד כזה שלא מוזמן. אם התשובה היא "כן" אז תעצרו את הכל, תזכרו שכאן נכנסים ה"ערכים המשפחתיים" ותעשו את הכל בשביל שהילד ה"מוביל" וה"מנהיג" שלכם ישלב וישתף את הילד שלכם, והינה אתם שותפים בחוויה טובה של ילד שכנראה יצטרך לשבת בבית, עצוב מאוד.
אז אחרי שכהורים עשינו את כל שביכולתנו בשביל לבדוק שאף אחד לא נשאר מאחור, הינה כמה טיפים שיכולים לסייע לכם לקראת הערב המדליק הזה שנקרא ל"ג בעומר:
- בקבוק מים קרים / קפוא על הילד – חובה! למה? זה ערב שהוא מלא לחץ, אקשן וילדים וזה עלול להחמיר את חוסר הוויסות שהרבה פעמים מאפיינים ילדים כאלו. אני מניח שלא תתחילו לעשות לו תרגילי הרגעה תוך כדי, ואני מניח שגם הוא עצמו לא יעשה את זה, ולכן בקבוק מים קרים / קפואים בהחלט יכול לעשות את העבודה. אתם רק צריכים להזכיר לו שברגע שהוא מרגיש שהוא "מאבד את זה" אז הוא מיד לוקח 2 שלוקים מהשתייה שלו, ובכל מקרה לוקח 2 שלוקים (או יותר) כל שעה. תזכורת בפלאפון תעזור, ואפילו עדיף שיחה טלפונית שלכם.
- תיאום ציפיות (אבל כזה כמו שעושים ל- ADHD): נתחיל במה "לא" לעשות… בבקשה בלי הרצאות של שעות, בבקשה בלי איומים ובבקשה בלי סגירת חשובות ("בגלל שהתנהגת ככה, אז אתה הולך רק לשעה"). זה לא הזמן לעשות את זה (אלא אם כן נאמר לכם אחרת בתוך תהליך ההדרכה שאתם ו/או הילד עוברים). מה "כן"? "אנחנו מצפים שהערב הזה יעבור במינימום 'תקלות', אנחנו מזכירים לך שאם אתה רואה שאתה נכנס לבעיה כלשהי – אתה מייד מתקשר". ומה קורה שהוא מתקשר? לא!! לא תמיד צריך לבוא לקחת אותו!! התמודדות היא חשובה מאוד, כל עוד לא מדובר בסכנת חיים כלשהי. בשיחה אתם מרגיעים את הילד, לא מאשימים ונוזפים ("אמרתי לך ש…"), מכוונים אותו בצורה פשוטה איך לפתור את הבעיה, אומרים לו שבעוד חצי שעה אתם מתקשרים לבדוק אם הצליח ואם לא הצליח אז חושבים על משהו אחר. תיאום ציפיות טוב יכלול גם איך הוא הולך, איך הוא חוזר, איך הוא שומר על דברים יקרי ערך (פלאפון, מפתח, ארנק ועוד) וכמובן מזכירים לו שאתם כאן בשביל לכוון. אורך תיאום הציפיות צריך להיות לא יותר מ- 2 דקות, במקום שקט, שהילד מסתכל עליכם ועסוק רק בכם (לא בזמן שהוא מסדר תיק, לא בזמן שהוא מתקלח, לא בזמן שהוא בשירותים, לא בזמן שהוא אוכל, ולא בזמן שהוא רוקד). הוא עומד מולכם, אתם מולו (עומדים!!), מסתכלים לו בעיניים, כדאי יש שלכם על הכתף שלו, אומרים לו, שואלים אותו אם הבין? תמיד הוא יגיד "כן", ולכן אתם אומרים "מה הבנת". אם אומר "הבנתי" או אומר מה שאמרתם – מעולה. שחררו (ותזכרו שיכולים להיות דברים לא הכי טובים).
- להביא אותו למקום, וגם להחזיר אותו: כדאי מאוד שתקחו אותו למקום האירוע, גם בשביל שהוא לא יחפש "ריגושים" בדרך (כולל בעיות וצרות) וגם בשביל שתראו איפה הוא נמצא. כמובן שאין בעיה להציע לקחת עוד חברים. תעשו טובה… בדרך בלי איומים ותחושות לא טובות. תשארו בקו שדברנו עליו בסעיף 2. ככל שהילד גדול יותר הוא ירצה שתורידו אותו רחוק יותר מהמקום (: לא להיעלב… כמו שאומרים "כולנו היינו ככה שהיינו ילדים". מה שכן, שווה להפעיל את כישורי הבילוש שלכם כהורים ולראות לפחות לאן הוא הולך. אם אתם קובעים איתו שאתם גם אוספים אותו אז לקבוע איפה ובאיזה שעה. עשו טובה… כל עוד מנחה ההורים / המנחה של הילד לא אמר אחרת, תנו לו להישאר עם הילדים ומקסימום תעשו לעצמכם "לילה לבן".
- אתם הולכים עם הילד למדורה? אם יש מדורה שהיא גם עם ההורים אז בבקשה תזכרו שמדורה זה משהו כיף ולא בדיוק הזמן להתחיל לנזוף בילד. תהנו גם אתם. תנו לו רגע "להנות מהחיים" כל עוד זה לא מסכן אף אחד. אפשר לדון שעות על מה זה אומר "מסכן אף אחד" אז ברשותכם נגדיר בקצרה שכוונתו של המשורר (המשורר זה אני…) זה שהוא לא רודף אחרי ילדים עם עצים בוערים, לא קופץ מעל המדורה ולא זורק אבנים. אם אתם רואים שעכשיו הוא לוקח פיקוד את תפוחי האדמה שבמדורה אז מעולה! לא לעשות במקומו, אלא לעזור לו לעשות נכון. תנו לו תחושה שהוא אחלה גבר!! תנסו להסתכל על הילד שלכם בהערצה ואהבה, תדאגו לפנק שם את החברה עם ארטיקים או משהו כזה, תנו לו להבין שזה יכול להיות כיף שההורים באים. אם אתם שומעים הורים שאומרים לכם "שחררו, תנו לו" (או משהו דומה) אז תעצרו רגע ותבדקו – אולי באמת אתם "מגזימים" מתוך מקום של דאגה… אולי אפשר רגע לשחרר.
- שליחת מיקום של הילד: אני ממליץ בחום רב שהילד שלכם ישלח לכם "מיקום בזמן אמת" בוואטסאפ . הוא צריך להגדיר למספר שעות. תסבירו לילד שהמטרה היא לא לעשות עליו "תצפיות", אלא לדעת איפה הוא נמצא מתוך מקום של המחוייבות ההורית שלכם. בפועל זה טוב גם בשביל לדעת איפה הוא נמצא, אך בעיקר לדעת שאם היה "פיצוץ" או "משבר" עליו אתם יודעים מהילד / ילדים אחרים / מקורות מודיעינים שלכם והילד לא עונה לכם, אז אתם יכולים לדעת איפה הוא נמצא בדיוק וללכת "להציל" אותו.
- כיף לו? תנו לו להמשיך: נגיד קבעתם עם הילד שעה ואתם מתקשרים אליו ואתם שומעים שהוא "בעננים", שהוא מאושר מהחיים, רוקד, שמח, עושה לעצמו "מסיבת טבע", ואתם מרגישים בקול שלו שבאמת טוב לו, וכל עוד מנחה ההורים / מנחה של הילד לא אמר משהו אחר, אז אני ממליץ לזרום. אין הרבה מועדים כאלה ואם אתם יכולים להחזיק עוד כמה שעות אז תנו לו להנות.
- לא כל "תקלה" דורשת "כיפת ברזל": מה הכוונה? נגיד עכשיו הילד מתקשר אליכם ואומר שקרה ככה וככה. בבקשה בלי לחץ, בלי איומים ובלי להגיע ישר עם הרכב ו"ליירת" אותו. תנו לו בבקשה להתמודד, אבל תנו לו להתמודד כמו שעושים עם ילד ADHD. מה זה אומר? במקום להגיד לו "מה" תגידו לו "איך". במקום לתת לו הרצאה שהוא יודע להגיד בעל פה, תסבירו לו באופן ביצועי (המילה האהובה עלי!!!) מה הוא צריך לעשות. תנו לו כלים וכישורים ואל תראו לו שהוא לא יודע להתמודד. תנו לו ליישם דברים שהוא יודע ואל תורידו מערכו. כמובן שאם יש כאן מצב מסכן חיים אז תסעו לשם. אבל תמיד תזכרו שהורה מותאם ל- ADHD הוא כזה שמכוון את הילד נכון, ולא עושה או פותר בשבילו.
- תעזרו לילד בהתארגנות: "אמרתי לך שתבדוק שלקחת את הרב-קו"… זה לא הזמן חברה… לפני שהוא יוצא מהבית אתם אומרים לו "עמוד! תראה לי את הפלאפון, מפתח, רב-קו, בקבוק מים קרים/קפואים, ארנק". כל אחד הוא מראה לכם. הורה ממוצע לילד עם ADHD מכיר את הקטע הזה שהילד אומר שהוא לקח את ה"רב-קו" ואז אתם מקבלים טלפון שהוא "לא מוצא את זה". וכל הורה ממוצע לילד עם ADHD מכיר את בעיית ההתארגנות (שהופכות להיות VIP ברגע של התרגשות, כמו שיש מדורה היום) ולכן תעשו טובה… תקדישו דקה לבדוק את זה. אם הילד אומר "חם לי" ולא רוצה מעיל – אז בבקשה… אל תתנו לו "לאבד" את המעיל.
- האם ללכת לבקר אותו? שאלה טובה. אם יש לכם מנחה הורים / מנחה לילד אז שווה להתייעץ. אם אין אז אני חושב שזה תלוי גיל. בגיל צעיר ממליץ בחום ללכת לבקר, אבל האמת שגם בגיל בני נוער אני ממליץ. טוב… אז בואו נתפשר… תלכו לבקר אבל אל תתקרבו. תסתכלו מרחוק שהכל בסדר. אם אתם רואים שלא אז שווה להתקשר לילד ולשאול מה קורה איתו ובהתאם לפעול. לפעמים "להראות נוכחות" יכול להיות מעולה (במיוחד במקרים של חוסר קבלת "סמכות הורית" או עבודה על זה במסגרת הדרכה), אבל אחרת זה גם יכול ליצור מצב לא נעים.
- הילד חוזר מהמדורה – זה הזמן למשוב קטן: שבו עם הילד, תשמעו ממנו איך היה לו, תגידו לו שיספר חוויות. עכשיו בואו נחזור למציאות. אתם בוודאי יודעים שאם תשבו איתו ככה לשיחה אז הסיכוי לשיתוף פעולה שואף ל- 0 או שהוא יתחיל לספר לכם מה היה ואתם תתחרטו על הרגע שקראתם את הפוסט שלי ועשיתם את זה. לכן, תבואו בשאלות מנחות כמו: "איזה אוכל היה?", "איך העברתם את הזמן?", "מה היה הכי מגניב" וכו'…. חשוב כן לשמוע מהילד איך ומה היה, וכדאי להקצות לזה כרבע שעה. עדיף, כמובן, לא באופן רשמי. אפשר תוך כדי ארוחת ערב וכאלה. אם ממש יש לכם אומץ אז תשאלו אותו "דבר אחד שהייתה עושה אחרת". אתם עלולים להיות מופתעים.
- תרופה: "יותם… זה ערב ל"ג בעומר… לא צריך תרופה". לא ניכנס עכשיו לדיון מעמיק בנושא. ברשותכם נעשה זאת בקצרה. יש לפעול בהתאם להמלצות הרופא המטפל. בנוסף, יש לזכור שהתרופה ניתנת לא בשביל שיהיה לו "קל" בבית הספר, אלא בשביל שהוא יסתדר עם עצמו. אם אתם יודעים שהתרופה מווסתת אותו – בבקשה לא לאתגר אותו סתם. "אמא, אני מבטיח להסתדר בלי" – אתם מכירים את הילד שלכם. אם כבר שמעתם את זה בעבר וזה לא עבד, זה גם לא יעבוד עכשיו. חוץ מזה, אין כאן עניין של "מבטיח". יש כאן עניין של כישורים – האם יש לו הכישורים לזה. תזכרו שהטיפול התרופתי מסייע בנושא הוויסות של התפקודים הניהוליים ובל"ג בעומר, במיוחד ליד המדורה, צריכים להיות ממש מווסתים על מנת שלא יהיו תקלות מיותרות. ל"ג בעומר דורש מהילד להיות מאופק, להקשיב לאחרים, לקבל החלטות נכונות, לא לריב ועוד… ומכאן כל הורה והמסקנות שלו.
- פלאפון: תזכרו שיש לכם ילד עם ADHD ותזכרו שיש להם קטע שהם "שוכחים" להטעין את הפלאפון. בבקשה לא להיות מופתעים כל פעם מחדש. כבר עכשיו תלכו לבדוק שהפלאפון שלו בטעינה, ואפילו שיש לו סוללה נוספת (ואת החוט שמחבר את הסוללה לפלאפון). אתם מכירים את הקטע הזה שהם יצאו עם סוללה מלאה אבל תרמו את הפלאפון שלהם לשירים? לא? מגניב! תכירו! הם ממש נדיבים. ואז שתצטרכו אותם – אין סוללה. אז בבקשה להיערך בהתאם (בהמשך למה דברנו על נושא ההתארגנות). בנוסף, אתם קובעים עם הילד כלל שאין אפשרות לא לעשות אותו (ואם הוא לא עושה אז לדעתי צריך להגיב בהתאם) – הפלאפון לא על שקט! ושאתם מתקשרים הוא עונה (גם אם זה פדיחה כי יש חברים)! אתם מסבירים לו שזו האחריות והמחוייבות שלכם כהורים, והוא חייב לשתף פעולה.
- חוקים: בבקשה תשימו לב שהילד וחבריו עושים מדורה במקום חוקי! גן משחקים לא נועד לדברים האלה. שימו לב שהוא עושה באזורים פתוחים שאושרו לזה. והכי חשוב – שימו לב שבסוף החגיגה הוא וחבריו מנקים את האזור, בתקווה שזה חלק מהערכים המשפחתיים שלכם. אגב… אפרופו השאלה "האם להגיע לבקר" אז אני ממליץ בחום ללכת לבקר באזור המדורה בבוקר שאחרי בשביל לראות שהכל נקי. לא נקי? כמובן שהילד עלול להגיד "זה לא שלנו", "אנחנו ניקינו" ועוד כל מני כאלה. כאן עושים "פוס משחק"! זה לא מעניין אותנו מה אחרים. אתם הולכים לבית, לוקחים את הילד (גם אם הוא לא רוצה) ודואגים לעזור לו בניקיון. לא אכפת לנו מה אחרים ומה החברים, ולא אכפת לנו אם אנחנו עייפים. אכפת לנו להיות מודל לחיקוי ערכי עבור הילד שלנו, ואם הילד שלנו יראה שאנחנו ערכיים, סביר שהוא יגדל גם להיות כזה.
- יש לכם הדרכת הורים / הדרכה לילדים? תתייעצו: אם יש לכם הדרכת הורים או הדרכה לילד אז זה הזמן להתקשר למנחה ולשאול אותו אם יש לו המלצות נוספות שממוקדת לילד עצמו, למאפייניו וצרכיו. ייתכן שהוא יכול לתת לכם המלצות מותאמות נוספות. תזכרו שהדרכת הורים / ילד טובה היא לא רק בשעה של ההדרכה, אלא גם באירועים לא שגרתיים כמו ל"ג בעומר.
כל שנותר הוא לאחל לכולנו ל"ג בעומר שמח, עם מינימום פינוי ל"טרם" (רפואה דחופה למי שלא ירושלמי….). תנו להם להנות מהערב המדליק הזה שמשלב את כל מה שהם צריכים (וגם יכול להיות מסוכן…. ולכן כתבנו על זה הרבה כאן למעלה).
אני כאן לרשותכם בכל שאלה, בקשה ועניין. אנא אל תהססו לפנות ולהתייעץ. אני מזכיר שאפשר להתייעץ איתי בכל דבר, ללא תשלום, במקצועיות ומכל הלב. לפרטים: https://katzr.net/8c4f00
יותם
הורים לילדים עם הפרעת קשב… מוזמנים להתייעץ ללא תשלום, במקצועית ומכל הלב. לפרטים נוספים לחצו כאן
