יותם ויסקופ – בעל תואר ראשון ושני בחינוך מיוחד בהתמחות להפרעות התנהגות; מטפל קוגניטיבי-התנהגותי C.B.T מוסמך מטעם החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה; מנחה הורים לילדים עם הפרעות התנהגות מטעם המרפאה לסמכות החדשה בבית החולים "שניידר"; מנחה הורים לילדים עם הפרעת קשב בהנחיית ד"ר רונית פלוטניק ז"ל בסמינר הקיבוצים;  בוגר תוכניות הכשרה אקדמיות ומקצועיות רבות מאוד בתחום הפרעות התנהגות.

בעבר ניהל את אחד המרכזים הקהילתיים-חינוכיים-טיפוליים מהגדולים בארץ לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב וקשיי התנהגות; הדריך באגף לילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך; כיום כותב פרוטוקלים ותוכניות לטיפול בהפרעת קשב והתנהגויות סיכוניות ברמה לאומית; מרצה בחוג לחינוך מיוחד במכללה האקדמית לחינוך ע"ש "קיי בבאר שבע; מלווה צוותים חינוכיים במסגרות חינוכיות וטיפוליות; הקים את תוכנית "בקיי-שב" תוכנית ההכשרה הראשונה לאנשי חינוך בתחום הפרעת קשב והתנהגויות סיכוניות במכללה האקדמית לחינוך ע"ש "קיי" בבאר שבע; מוביל את הפודקאסט המצליח "מדברים ADHD".

במשך כעשור הובלתי מרכז קהילתי לטיפול בילדים ומתבגרים עם הפרעת הקשב, לקויות למידה וקשיי התנהגות. המרכז הוקם כמפעל הנצחה לזכרו של אבי, תת-ניצב אורי וייסקופ ז"ל. 

במרכז עבדתי יום ולילה למען הילדים והנערים, שהיו זקוקים למענה מקצועי כדי לעלות על מסלול של הצלחה בו יוכלו להוציא את הטוב שטמון בהם. זו הייתה השקעה מטורפת ומעניינת ביותר. חוויתי מצידם אלימות, קללות, איומים, סיפורים לא פשוטים, רצונות "לשבור את הכלים", אמירות קשות של "אני חרא של ילד, אני רוצה למות", הסתובבתי במשך מאות שעות בלילות בשביל להחזיר אותם לביתם לאחר משבר עם ההורים, ישבתי אין ספור שעות לשיחות "סולחה" שלהם אל מול ההורים ובתי הספר, השקעתי מחשבה אין סופית כיצד לסייע להם בלימודים, יצאתי איתם למסעות בשטח בשביל שיכירו את הארץ היפה שלנו, הדרכתי אותם בפעילויות שטח מגוונות לאורך השבוע בשביל להעניק להם כלים מעשיים להתמודדות, דאגתי לשבח אותם באין ספור הזדמנויות בשביל לחזק להם את הדימוי העצמי, סייעתי לבית הספר בהתמודדויות הלא פשוטה מולם, הדרכתי את ההורים כיצד להיות אנשי המקצוע הטובים ביותר עבור ילדיהם וכך הם הפכו להיות משמעותיים עבורם. כשהיה צורך (לצערי זה היה נדרש לא מעט), נלחמתי למענם גם בבתי משפט, עמדתי לצידם בחקירות פליליות, הגעתי לבתי הספר ולמסגרות בהן למדו רגע לפני שרצו לזרוק אותם ועשיתי כל שביכולתי כדי שישארו  שם ובעיקר שימשיכו להתקדם למרות הבעיות. למה? כי אני מאמין בכל ליבי שהילדים האלו מוצלחים מכל הבחינות (לימודית, חברתית והתנהגותית) ואם רק נראה בהם ככאלה, אז הם גם יגיעו לשם. צריך להכיר את השפה שהם מדברים ומתנהגים, ואז הדרך באמת לא קשה! לצערי ראיתי שלא פעם החברה שוכחת שלילדים ולנערים האלו יש את הזכות לצעוד במסלול הנורמטיבי, וכי מקומה האמיתי של החברה היא לעזור להם, ולא להקטין אותם. 

הייתה לי הזכות לעבוד עם נערים שהוגדרו על ידי בתי המשפט וגורמי אכיפת החוק כ- "לא ברי שיקום", גם ממסגרות טיפוליות שמעתי אמירות קשות כגון " אנחנו לא רוצים לעזור להם" או " אין לנו את היכולת והמשאבים לעזור להם" וכדומה. הייתה לי הזכות לעבוד עם ילדים שיש להם הורים מורכבים (מהסיבות שלהם), גם כאלו שכלפי חוץ "נראים אחלה", אך מבפנים יש להם לא מעט קשיים. במרכז כל אחד מהם מצא את מקומו, גם נערים שעשו מעשים קשים, וגם הורים מורכבים. ברוב המקרים הצלחנו והכל בזכות צוות מדהים, מודלים טיפוליים שפיתחנו, שיתוף פעולה רב מערכתי עם כל הגורמים איתם הילד/ נער בא במגע, כולל הוריהם היקרים, וכמובן בזכות אותם ילדים/ נערים שרק חיפשו הזדמנות אמיתית להצליח, ילדים ונערים שחיכו שיקבלו ויאהבו אותם ללא תנאי- ואנחנו במרכז היינו שם עבור כל אחד מהם. היו גם כאלו שלצערי לא התקדמו והצליחו.

בין היתר, עבדנו עם נערים עוברי חוק גם מבית הסוהר "אופק" לנוער, מעונות נעולים, פנימיות טיפוליות ושירות המבחן לנוער; ילדים ונערים עם הפרעת קשב, עם כל המשתמע מכך; קשיי התארגנות; קשיים חברתיים; קשיים בלמידה; מתבגרים ש"הלכו לאיבוד" בקשר עם הוריהם; ילדים ונערים בסכנת נשירה ממערכת החינוך ועוד… בנוסף לעבודה ישירה מול הילדים והנערים, עבדנו עם הוריהם, עם מערכת החינוך, הגורמים המקצועיים בקהילה וגורמי הרפואה שקשורים כגון פסיכיאטרים, תרפיסטים, מורים מקצועיים, עובדים סוציאליים ועוד…