היום נציין את חג השבועות. חג מיוחד מאוד. כמדי חג אני מבקש לתת לכם מספר המלצות קטנות, בלי להרחיב יותר מדי, עם ילדי ה- ADHD שלכם:

״עם קצת תכנון, גמישות, והמון אהבה – גם חג השבועות יכול להפוך לחוויה נעימה, מלאה בזיכרונות טובים ובקרבה משפחתית – גם עם הפרעת קשב.״

1. אוכל הוא דבר חשוב. ילד ADHD רעב = ילד שמתפרץ ויכול להגיע למצבים לא נעימים. לא כל ילד ADHD אוהב גבינות או כל מני שילובים של גבינות ולכן חשוב לקחת את זה בחשבון שבונים את התפריט. אם אתם לא רוצים לעשות שינויים ב"סדרי עולם", כדאי שהילד יאכל ארוחה מלאה וטובה לפני היציאה לארוחת החג. זה לא הזמן ל"בוא תנסה מאכלים חדשים" או "למה אתה לא יכול להתגמש". זה עושים בתהליך התערבותי מקדים.

2. חשוב מאוד להכין את הילד בהטרמה מוקדמת. הטרמה היא אחד הכלים החשובים ביותר להתמודדות הורים עם ילד ה – ADHD שלהם. תסבירו לו באיזה שעה ארוחת החג מתחילה, מתי צופים לסיים, מי יהיה, מה אוכלים, מה התוכנית בדיוק, מה עושים אם משעמם לנו, מה קורה עם בדיוק הפשטידה שהוא רוצה נגמרה ועוד… תנסו לחשוב על כל הדברים הכי קטנים שיכולים להיות ופשוט להכין אותו מראש. בבקשה לעשות שיחה זאת לא יותר מ- 3 דקות, להפקיד שהוא לא נמצא במסך במקביל ושהוא במאה אחוזים איתכם.

3. אם אתם רואים שהערב הזה הולך להיות ארוך, אני ממליץ שכל 45 דקות הילד יצא ל"הפסקת איסוף" קטנה בחוץ באוויר הפתוח. ממש כמה דקות. אפשר איתכם ההורים, אבל בבקשה בלי שיחות וכאלה. רק לנשום, לסדר מחשבות, לנוח ולהמשיך. זה מאוד חשוב בעיקר שיש עומס של גירויים.

4. בסוף ארוחת החג, אם הכל עבר כשורה, או לפחות 80 אחוזים עבר כשורה, תנו פירגון לילד בסגנון "היה לנו ממש כיף איתך". בבקשה לא להמשיך עם "אנחנו מצפים שבפעם הבאה גם תהיה ככה".

5. האם לתת כדור גם בחג? אני מבקש שתזכרו שהחג הזה (במיוחד "מלחמות המים") דורש הרבה מאוד איסוף עצמי, עיכוב תגובה והפעלה מתוגברת של כל התפקודים הניהוליים. אני מניח שאתם זוכרים שהתפקודים הניהוליים של הילדים לא עובדים ממש טוב וזה ממש לא עובד בשיטה של "תבטיח לי שתתנהג יפה". חבל על האכזבות. מי שאומר או עושה דבר כזה, לא מבין מה זה הפרעת קשב ועד כמה הוא מאתגר את הילד בשיטה שכמעט תמיד לא עובדת. לכן, ראשית – מומלץ להתייעץ עם הרופא לגבי טיפול תרופתי. שנית – זה שאתם ההורים יכולים "להתמודד" עם הילד, זה לא אומר שהילד יכול להתמודד עם עצמו. שלישית – אם אתם יודעים שהטיפול התרופתי עוזר לילד, זה בדיוק הזמן לתת לו את הטיפול התרופתי גם בזמן הזה (כמובן אחרי התייעצות עם הרופא).

6. זוכרים שחג השבועות הוא גם "חג מלחמות המים"? מעולה! זה יכול להיות מאוד כיף אבל זה גם יכול להיות מקור לבעיות והתפרצויות קשות. בבקשה גם כאן להגדיר ציפיות עם הילד, להסביר לו שאנחנו הולכים בשביל להנות ולא בשביל להילחם. להסביר לו שיכול להיות שישפכו גם עליו מים או שמים יפגעו בו, ושזה סה"כ מים. לא צריך להיכנס מזה למלחמות. לזרום… להגיד לו שבאים להנות. כל הזמן להזכיר לו את זה. גם כאן ממש חשוב לעשות הפסקות קצרות באמצע בסגנון "הפסקות איפוס". אם אתם רואים שהמצב הולך להחמיר, תנסו לעצור אותו כמה דקות לפני שזה קורה. עדיף לעצור לפני מאשר אחרי.

7. אתם רואים שהילד הולך "להתפוצץ"? מעולה שאתם שמים לב. בבקשה לעצור אותו, לקחת כוס מים קרים (חשוב להתארגן מראש עם בקבוק מים קרים), להגיד לו להחזיק את הכוס מים קרים (זה לא עובד עם מים שהם לא קרים), ואז לשתות לאט, בלי לעצור, בלי לקחת אוויר, ולעצום עיניים תוך כדי. תאמינו לי שזה פותר בערך 83 אחוז מהבעיות.

8. אנא להקפיד על שעות שינה ושיגרה ברורה. ככל שיהיה תיאום ציפיות טוב יותר, כך תעברו את החג טוב יותר.

9. כמובן שאם יש לכם הדרכת הורים ו/או טיפול בילד, כדאי לבקש המלצות גם מגורמי הסיוע שלכם. משהו שיותר ממוקד לילד.

10. לסיום… זכרו: כל ילד רוצה לדעת שהוא המתנה הגדולה ביותר להורים שלו. בבקשה תקחו אוויר שאתם מדברים ו/או מתמודדים עם הילד. לא כל דבר זה "סוף העולם". שחררו את הקטע של למשמע את הילד, ותזכרו שעונשים לא עובדים איתם. רק בנייה עובדת איתם. תזכרו שהפרעת קשב היא הפרעה ביצועית והילדים זקוקים עזרה בביצוע.

זהו חברים. הכי חשוב שתהנו עם הילדים והמשפחה שלכם. אני מבקש להזכיר לכם שאני כאן לרשותכם בכל שאלה, בקשה ועניין. מוזמנים לפנות אלי במסגרת מפגשי הייעוץ המקצועיים שאני מעביר כל שבוע, ללא תשלום, ומכל הלב למענכם הורים יקרים. לפרטים – כאן. 

חג שמח,
יותם

הפוסט כמה המלצות קטנות כיצד לעבור את חג השבועות עם ילדי ה – ADHD הופיע לראשונה ב-יותם ויסקופ.

אוקיי… אז איפה הבעיה?

אז נתחיל מהסוף להתחלה: לדעתי חייבים להוציא את השימוש בפורמט הנוכחי של "תוכנת משוב" במערכת החינוך! אני באמת מאמין גדול שכל ילד רוצה לדעת שהוא המתנה הגדולה ביותר להורים שלו, ולתחושתי המערכת הזאת, בפורמט הנוכחי שלה, הורס מאוד את הקשר של הילד עם ההורים, ולדעתי גם לא מקדם כלום ושום דבר.

שמעו סיפור שמאפיין בערך 90 אחוזים מההורים שאני עובד איתם (לילדים עם הפרעת קשב כמובן): זה הולך ככה…

שעה 8:03 – אור (שם בדוי, כמובן) דיבר בשיעור

שעה 8:06 – אור קם בשיעור

שעה 8:11 – אור לא הצביע בשיעור

שעה 8:23 – אור הוציא אוכל בשיעור

שעה 8:30 – הפרעה לאור בשיעור

שעה 8:33 – אור פיהק בשיעור

שעה 8:35 – אור לא הוציא ספר בשיעור

שעה 8:37 – אור אמר שמשעמם לו בשיעור

שעה 8:40 – אור ….

שעה 8:42 – אור…

שעה 8:45 – אור….

שעה 8:50 – אור…

וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. ככה זה כל שעה, כל יום, כל היום. מדי פעם יש איזו הערה טובה של "מילה טובה" אבל חוץ מזה? כלום… עכשיו בואו… זה לא שאני חי בסרט שההורים לא צריכים לדעת, אבל:

1. מישהו כאן לא מבין שככה נראת הפרעת קשב ואפשר לפתור את רוב הדברים בזה שגם צוות ההוראה ידע איך לעשות הוראה מוטת קשב או לפחות יעזרו גם לתלמידים כאלו? כל מורה שמע על "למידה דיפרצנצאלית" או כל המילים היפות האלו. חברה – אלו קשיים בתפקודים ניהוליים שבעבודה פשוטה כל 3 שניות די מתמודדים עם זה יפה.
2. זה ממש אבל ממש לא עוזר ששולחים את העדכונים האלו במשו"ב. תפנימו – ילדים עם ADHD לא לומדים דרך עונשים. הם "חסינים" לזה… הם לומדים דרך התערבות אופרטיבית.
3. הדבר הזה מרחיק את ההורה מהילד שצריך כל היום להתקשר לילד "למה פיהקת בשיעור?" ולמה "אכלת בשיעור". אני יכול להבין אם זה פעם ב…. אבל כל הזמן? אני מבין! שהילד עושה את זה בכיתה וזה לא בסדר, אבל… בואו נתמודד עם זה גם אנחנו המורים בתוך הכיתות?! ולא נפעיל את ההורים שבסוף כבר עלולים לא להתייחס לזה?
4. זוכרים את "כל ילד רוצה לדעת שהוא המתנה הגדולה ביותר להורים שלו?" אז… זה ממש פוגע בזה.
5. אולי נשנה את המשו"ב למדידה על דרכי פעולה שהילד צריך לעשות (למשל – איך אני שומר על ארגון ואיך אני שומר על עיכוב תגובה) ואז "נמדוד" אותו לפי זה?
6. ואם כבר המלצות… מה עם יותר "תיבות סימון" לדברים טובים ולא רק "מילה טובה" או דברים דומים?
7. ואולי גם לשלוח דו"ח שובבות של הילד להורה בסוף היום ולא בסוף היום?
8. ו… אולי להפעיל את הכלי הלא טוב הזה (לדעתי) ככלי לבניית תוכנית התערבות? לפחות שיצא ממנו משהו?

אני באמת לא מצליח להבין את הרציונאל החינוכי – רגשי – נפשי – משמעותי של הכלי הזה אבל בדרך שהוא עובד היום אני מרגיש שהוא רק מרחיק את ההורים, גורם להרבה מריבות בין ההורה לילד, ובעיקר לדעתי לא מקדם את הילד ה- ADHD בכלום. אי אפשר לעייף את ההורים עם הצפצופים האלו לאורך היום בעיקר כי אין להורה מה לעשות עם זה, ובעיקר כי הגיע הזמן לחזק משמעותית את סמכות המורה בכיתה.

אני לא אומר שצריך לתת מקום ולגיטימציה לילד ה- ADHD (או בכלל ילד) שעושים דברים לא לעניין, אבל בואו…. הדרך הזאת לא טובה לדעתי. בואו נחזור לזה שאפשר להשתמש במשברים האלו של הילד כהזדמנות לשינוי, נבין טוב יותר מהי הפרעת קשב, נלמד כלים ומיומנויות לעבודה אפקטיבית איתם, נלמד ניהול והחזקה של כיתה ולפעמים גם נלמד להבליג ו"לא לראות".

ילד ADHD רעב = ילד שלא מתפקד (אז שווה לתת לו לאכול).

ילד ADHD שמתפרץ לדברי המורה = ילד שרוצה להשתתף (אין לו מושג איך).

ילד ADHD שלא מוציא ציוד = ילד עם בעיות התארגנות (אפשר לעזור לו להוציא).

והרשימה עוד ארוכה….

ולגבי אור, האמא והציפצופים? עכשיו הגיע הצפצוף של "הילד לא הקשיב שאמרו לו לשבת" (ילד ADHD לא ישב 45 דקות על הטוסיק, ואגב… שהם עומדים הם הרבה יותר מרוכזים).

סתם נקודה למחשבה ו…. בבקשה בלי רגשי…. אני מלא הערכה למורים שעובדים מאוד קשה אבל אני גם יודע, כמי שנמצא בשדה החינוכי, שחסרים הרבה מאוד כלים של סמכות מורה והוראה מותאמת. ועוד לא דברתי על הקורסים של המורים עם השמות ה"מפוצצים" שבסוף אומרים למורים "הידע נמצא אצלכם, צריכים להוציא אותו מכם" בעוד שאם הידע היה אצל המורים, אני בטוח שהם היו משתמשים בו (כי מורים הם אנשים מסורים, ערכיים, חכמים ומוכשרים).

הפוסט מכירים את תוכנת המשו"ב של בית הספר? הופיע לראשונה ב-יותם ויסקופ.

אהלן חברים,

מוזמנים להאזין ולצפות בפרק 43 של פודקאסט "מדברים ADHD".

הפעם… המלצות להורים לקראת ל"ג בעומר (:

רק תזכורת קטנה – אני כאן בשבילכם. אם אתם הורים לילדים או מתבגרים עם הפרעת קשב או קשיי התנהגות, ואתם מרגישים שאתם צריכים אוזן קשבת, הכוונה או ייעוץ – אל תהססו לפנות. במסגרת ההתנדבות שלי למען הקהילה, אני מציע מפגשי ייעוץ מקצועיים ללא תשלום. אפשר לפנות אליי בוואטסאפ במספר: 050-6712091. אני כאן בשבילכם – בלב פתוח ובמטרה לעזור.

הפוסט פרק 43 – המלצות להורים לקראת ל"ג בעומר הופיע לראשונה ב-יותם ויסקופ.

תרשו לי לשתף אתכם בפריצת דרך יוצאת דופן בתחום ה- ADHD בישראל אותה מביאה לנו עורכת הדין מורן סמון.

לשכת עורכי הדין בישראל החליטה, לראשונה בישראל, להקים וועדה מקצועית שתעסוק בנושא הפרעת קשב ועולם המשפט. אולי הדבר נשמע כמו "עוד וועדה", אך ממש לא כך הדבר. עצם העובדה שהלשכה חושבת ומאשרת הקמה של וועדה מסוג זה, זו בשורה חשובה לעורכי הדין, נאשמים, שופטים וכל מי שמערכת המשפט קשורה אליו. 

הוועדה הוקמה על ידי עורכת הדין מורן סמון, מומחית בדיני משפחה, גירושין, ניהול משברים במשפחה. עו"ד סמון היא מאמנת ADHD מוסמכת וידועה כמי שיודעת לסייע ללקוחות עם הפרעת קשב. עו"ד סמון, בעלת הפרעת קשב בעצמה, גדלה בטבריה במשפחה שדגלה במצויינות, הייתה תלמידה מצטיינות, מה שגרם לכך שאף אחד לא חשד שיש בעיה, קושי או אתגר כלשהו. רק שהבן שלה אובחן עם הפרעת קשב, היא הבינה שהסיפור שלו הוא גם הסיפור שלה. עו"ד סמון מספרת שברגע שגלימת עורכת הדין הייתה על גבה, היא הרגישה מצד אחד גאווה גדולה, אך מצד שני הרגישה שהגלימה מסתירה מאחוריה קושי גדול ואמיתי, מה שגרם לה לצאת לדרך טיפולית אישית במסגרתה למדה להתמודד עם הפרעת הקשב שלה. כיום עו"ד סמון מספרת שגילתה שהפרעת הקשב שלה היא לא מכשול, אלא מנוע. 

עורכת הדין מורן סמון החליטה להקים וועדה שתעסוק בכל נושא הפרעת הקשב במערכת המשפט. הדבר מצטרף גם לעורכת הדין רלי אבישר רווה שבכוחות משמעותיים ומקצועיים מאוד הצליחה להוביל עתירה נגד שירות בתי הסוהר, עתירה שהובילה אותם לשפר באופן משמעותי (ויהיו שיגידו אפילו פורץ דרך) את כל נושא הטיפול באסירים, קטינים ובגירים, עם הפרעת קשב. אם עוד לא שמעתם את פרק הפודקאסט המרגש שהקלטתי עם עו"ד אבישר רווה, זה הזמן להאזין: https://yotamw.co.il/k151/ . 

ביחד עם עו"ד רלי אבישר רווה, עו"ד מרי גונטר ועו"ד זהבה קרן הובלנו ליום העיון הראשון (27.6.23) בנושא הפרעת קשב ועבריינות נוער בלשכת עורכי הדין. יום זה הסתיים בהצלחה רבה. ניתן לראות כאן.

וועדה הפרעת הקשב רוצה לתת מענה לאתגר שעומד מול מערכת המשפט:

1. חוסר מודעות להפרעת קשב.
2. מערכת המשפט אינה רואה שהאדם שעומד מולה הוא עם הפרעת קשב כי זו הפרעה שקופה.
3. יש פערי הבנה סביב הפרעת הקשב. 
4. אי הכשרה בכך שהלקוח שנרא לא מרוכז בדיון נלחם עם "סחרחורת פנימית".
5. היעדר מענה לאוכלוסייה זו. 
6. חוסר במענה ראוי – לא ללקוחות, לא לעורכי הדין ולא לנוער. 

המטרות המרכזיות של הוועדה: 

1. העלאת המודעות בקרב מבוגרים, בני נוער ומערכת המשפט כולה 
2. הכשרות מקצועיות לעורכי דין שמצייגים אנשים עם הפרעת קשב 
3. תמיכה בעורכי דין עם הפרעת קשב 
4. עבודה מול מערכת המשפט וקידום ידע והבנה בקרב שופטים ופרקליטים. 
5. חקיקה ואכיפה מותאמת לזכייה בהליך הוגן באמת. 

בתאריך 23.4.25 התקיימה ישיבת הפתיחה של הוועדה. הישיבה התקיימה במטה "לשכת עורכי הדין" בתל אביב, במסגרתה הוצגה לחברי הוועדה מצגת מושקעת ומקיפה סביב תוכנית הפעולה של הוועדה. חברי הוועדה הביעו עניין ומשמעות רבה ואמרו שוועדה זו חשובה מאוד. 

גם אני השתתפתי בוועדה זו והצגתי לחברים  בה את הקשר בין הפרעת קשב לא מטופלת לבין התנהגויות סיכוניות ואף עבריינות נוער. זה נושא שאני חי, נושם ועוסק בו יום יום מאז שנת 2008. הזמן היה מוגבל, אך בזמן זה הצלחנו להבין כולנו את חשיבות הטיפול הנכון והמקצועי סביב אוכלוסייה זו, ובעיקר שמדובר במערכת המשפט שלעיתים עוסקת ממש בדיני נפשות, וגם בתחום הפרעת הקשב ראוי שדיני הנפשות יקחו בחשבון את המרכיבים והאלמנטים של הפרעת הקשב, שברוב הפעמים הייתה שם לפני כל דבר אחר. 

עו"ד מורן סמון ביקשה את עזרתי כמלווה חיצוני לוועדה ונענתי מייד לבקשתה שכן יש כאן יוזמה פורצת דרך ומשמעותית מאוד. במסגרת זו, אותה אעשה בהתנדבות ומכל הלב, אשתף את עו"ד סמון בידע והניסיון שלי בתחום, ואסייע לחברי הוועדה לקדם את מטרותיהם החשובות.

אני מבקש להודות לכל הגורמים שדאגו להכניס את נושא הטיפול בהפרעת קשב לשיח הציבורי השוטף בלשכת עורכי הדין, ובכלל בעולם המשפט:

• עו"ד רלוי אבישר רווה שהובילה עתירה פורצת דרך בתחום.
• עו"ד מרי גונטר ועו"ד זהבה קרן שהובלנו את יום העיון הראשון בלשכת עורכי הדין בנושא הפרעת קשב ועבריינות נוער.
• עו"ד מורן סמון שהקימה את הוועדה המקצועית בנושא הפרעת קשב בלשכת עורכי הדין.
• תודה לעו"ד עמית בכר, ראש לשכת עורכי הדין, על הנכונות לקדם נושא זה בלשכה. 
• תודה לכל עורכי הדין שחברים בוועדה. 

כתבה מעניינת שפורסמה בנושא הקמת הוועדה באתר ICE – כאן. 

תגובה שלי בכתבה:

הורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב – מרגישים אבודים? אני כאן לרשותכם – ללא תשלום, ללא שום מטרות מכירה, במקצועיות רבה ומכל הלב. לפרטים נוספים כנסו כאן. 

הפוסט "הגלימה לא מסתירה יותר": ועדה חדשה הוקמה בלשכת עורכי הדין בנושא הפרעת קשב ומערכת המשפט הופיע לראשונה ב-יותם ויסקופ.

כמי שמלווה שנים רבים הורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב, אני שומע אין ספור פעמים את האמירה "יאללה, הוא חכם, שיעשה את זה לבד, הוא צריך להתמודד, הוא צריך להיות עצמאי". בתהליך ההדרכה המקצועית אצלי, ההורים מבינים שלא בדיוק כך הדברים. אפשר בתאוריה לבקש ממנו להיות עצמאי, אפשר גם להעניש אותו אם לא יהיה עצמאי (ובבקשה אל תעשו את זה), אבל הרבה פעמים זה פשוט לא יעבוד והמצב אפילו יכול להחמיר.

בואו ננסה להבין למה…

שאנחנו מדברים על הפרעת קשב אנחנו מדברים בעיקר על קשיים בתפקודים הניהוליים ובפרשנות הלקויה של הילד. אני מקווה שכולנו כבר יודעים את העבודות הבאות על הפרעת קשב:

1. הפרעת קשב היא לא (!!!!) רגשית, היא ביצועית (לצורך הדיון – אנשים עם הפרעת קשב יודעים מעולה מה לעשות, הם לא יודעים איך לעשות). אין דבר כזה "הפרעת קשב על רקע רגשי". יש בהחלט תוצרים רגשיים להפרעת הקשב.
2. הפרעת קשב קשורה למוח של הילד (תורשתית, מולדת, התפתחותית). המוח שלנו גמיש, ובעבודה נכונה (ואפשר לדבר עכשיו שעות על מהי "עבודה נכונה") שכוללת עבודה ביצועית, ולא רק עבודה רגשית / מתן מקום בטוח / אמפתיה / "מרחב מכיל", הילד יכול לייצר מעקפים וללמוד לחיות מעולה עם הפרעת הקשב.
3. מדובר על ילדים חכמים מאוד.
4. מדובר על ילדים רגישים מאוד.

אחרי שעשינו יישור קו קליל, אני מבקש שנדבר קצת על התפקודים הניהוליים. אם תרשו לי לא להיכנס לתאוריה כבדה, אז נסביר, באופן כללי כמובן, שתפקודים ניהוליים הם התפקודים הבאים:

כמובן שטבלה זו היא כללית מאוד ואם אתם זקוקים להרחבה אז אתם יודעים שאתם יכולים לפנות אלי ואני אשמח לעזור ולהסביר (:

אצל ילדים עם הפרעת קשב יש בעיה בביצוע של תפקודים ניהוליים אלו. אגב, בעיקר ב"עיכוב תגובה". פרופ' ראסל ברקלי טוען שהפרעת קשב היא בעצם הפרעה ב"עיכוב תגובה". אני מסכים איתו.

למעשה, רוב ההורים שיש להם ילד עם הפרעת קשב מכירים את החוויה ה"מדהימה" שהילד אומר שהוא יעשה, אך יש פער של 180 מעלות בין מה שהוא אומר למה שהוא עושה. ארצה לטעון שהסיבה לכך היא שלכל אדם יש בחלק הקדמי ימני של המוח (האזור שבו יש הרבה מ"הפרעת הקשב") סוג של "שוטר פנימי" שאצל אנשים בלי הפרעת קשב הוא עובד נהדר. הוא קם איתם בבוקר והולך לישון איתם בבוקר ומנהל אותם יופי (או במילים אחרות – מנהל את התפקודים הניהוליים שלו). הבעיה שאצל אנשים עם הפרעת קשב, ה"שוטר הפנימי" הזה לא ממש עוזר להם. הוא עושה להם בלאגן, הוא לא קם איתם בבוקר והוא לא מנהל את התפקודים הניהוליים. כמובן שאם יש משהו שהילד רוצה לעשות מרצונו החופשי (מרוצו שלו, לא של ההורים….) אז סביר שהביצוע יהיה יפה. הרבה פעם גם יעבדו תחת לחץ טוב, ואם יש מסך או גירוי שהם רוצים (כמו לקום מוקדם לנסיעה לאילת), אז פחות נראה את הקושי. לדעתי הבעיה באה לידי ביטוי בעיקר במקום שבו האדם עם הפרעת הקשב צריך לעשות משהו שלא מרצונו החופשי, או במילים אחרות – "שלא בא לו טוב בעין".

ואז מה? כאן אותו הילד עם הפרעת הקשב זקוק ל"שוטר חיצוני" שינהל לו את "השוטר הפנימי" הלקוי שלו. במילים אחרות – הוא זקוק להורים שלו שיכוונו אותו, יסייעו לו ויפעילו עבורו את התפקודים הניהוליים הלקויים. לא יעשו במקומו, אלא יסייעו לו. אגב, אחרי שההורים מסייעים שוב ושוב ושוב, עם המון חיוך ואהבה, ומבינים את תפקידם המשמעותי בפיתוח מוחו של הילד, הילד מתחיל לעשות את הדברים לבד והוא צועד יפה במסלול.

ההורים צריך להיות זה שמסייע לילד שלו לפתח את התפקודים הניהוליים (וזה אפשרי!!) בצורה טובה, הוא גם צריך לסייע לו בפרשנות, ואז אפשר גם להגיע איתו למקום של עצמאות. אבל… להגיד לו במילים "תהיה עצמאי, אתה גדול, עשינו מספיק" בעוד שלא בנינו אותו, לא נתנו לו מיומנויות ולא עשינו לו אימון מוחי להצלחה (ואני מדגיש – לדעתי ההורים הם אלו שצריכים לעשות את זה, ולא גורמים אחרים), אז כנראה שעצמאות לא תהיה שם. אולי תהיה עצמאות של הילד בדרך לאי-עשייה והגברת סף התסכול של ההורים (:

רגע לפני שנפרדים אני מבקש להזכיר לכם שאני כאן לרשותכם בכל שאלה, בקשה ועניין. אני עושה זאת בהתנדבות מלאה, כחלק מהשליחות שלי למען עולם ה- ADHD. אל תהססו לפנות, להתייעץ, להתלבט, לחשוב ביחד במסגרת מפגשי הייעוץ שאני מעביר כל שבוע באהבה גדולה. לפרטים נוספים כנסו כאן. 

מעוניינים בקבלת ידע וכלים להורים לילדים עם ADHD? זה הזמן לחפש את פודקאסט "מדברים ADHD". תקבלו שם עולם שלם!!

כנסו כאן.

הפוסט עצמאות ו – ADHD הופיע לראשונה ב-יותם ויסקופ.

1. ראשית, זכרו: הפרעת קשב היא הפרעה ביצועית ולא הפרעה רגשית. הילד זקוק לסיוע אופרטיבי מבוסס תפקודים ניהוליים בשביל להצליח.

2. תמספרו את ההגדה

ההגדה עמוסה בדפים וזה יכול להיות מלחיץ במיוחד עבור ילדים עם הפרעת קשב. מיספר פשוט של הדפים (למשל: להתחיל מהסעודה ולספור אחורה) יאפשר לילד לדעת כמה עמודים עוד נשארו. מומלץ למספר עם מדבקות גדולות .

3. ארוחה מוקדמת

אל תחכו שהילד יגיע לרעב קיצוני – חשוב שהילד יאכל משהו קטן לפני קריאת ההגדה. ארוחה קלה לפני הסדר תמנע תסכולים, אי שקט וקשיים נוספים.

4. מים קרים – פתרון פשוט להתפרצות אפשרית

אחד הכלים היעילים ביותר למניעת התפרצות זעם של ילד ADHD היא שתייה של מים קרים. השיטה היא להחזיק את כוס המים הקרים ביד, לשתות אותה לאט, בלי לעצור, בלי להכניס אוויר, ולעצום עיניים. פעולה זו מובילה לוויסות גופני משמעותי.

5. האפיקומן – משחק מווסת ומרגיע

הפכו את חיפוש האפיקומן למשחק: כל רבע שעה של שיתוף פעולה יפה מצד הילד מזכה ברמז נוסף. כך תיצרו חוויה רציפה, ממוקדת, חיובית. חשוב להגיד לילד מראש שעושים את המשחק, כולל כמה רמזים יהיו.

6. "שומר הראש" של הילד

תנו לילד לשבת ליד סבא, דוד אהוב או דמות משמעותית שמשרה ביטחון – לא ליד ההורה הלא מווסת או העצבני שיכול להחמיר את הבעיה של הילד. הדמות המשמעותית תוכל לווסת את הילד ולאפשר לו לעבור את ליל הסדר בהצלחה.

7. אל תפתיעו את הילד בקריאת הגדה

אם הילד חושש או מתקשה בקריאה – אל להפתיע אותו. אפשר לסגור עם הילד מראש על קטע שהוא קורא, או לוותר על זה לחלוטין. המטרה היא שירגיש שייך לערב ולא מבויש. הפתעה יכולה להוביל לחוסר וויסות ואף להתפרצות זעם.

8. שמירה על אוויר פתוח

אתם מרגישים שהילד ADHD שלכם מתחיל לאבד קשב? שלחו אותו לכמה דקות של אוויר בחוץ. זמן של "איסוף עצמי" עשוי למנוע סערה. מומלץ לתת לו לצאת לבד. הליכה רגילת קצרה יכולה להיות גם היא יעילה וטובה.

9. טיפול תרופתי – לפי ההמלצה הרפואית

אם הילד מקבל תרופה באופן קבוע – זה לא הזמן להפסיק. ליל הסדר דורש תפקוד קוגניטיבי גבוה ויכולות טובות של תפקודים ניהוליים, ואין צורך להעמיס עליו יותר ממה שהוא יכול להכיל. מומלץ מאוד להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי מתן טיפול תרופתי גם בליל הסדר.

ולסיום, אם עבר בשלום? תנו לו מילה טובה וחיבוק גדול מול כולם. אין דבר שממלא ילד כמו פירגון מההורים שלו. יש תקלות? תאפשרו לו לתקן וזכרו – הילד נולד עם הפרעת הקשב. הוא לא בחר בה, הוא לא רצה בה, והוא לא אשם בה.

חג שמח, שקט, ומלא אהבה.

יותם

אני מזכיר לכם שאני כאן לרשותכם במסגרת מפגשי ייעוץ ללא תשלום אותם אני מעביר כחלק מהשליחות שלי בעולם ה- ADHD. לפרטים נוספים לחצו כאן. 

הפוסט גם לילדים עם הפרעת קשב מגיע חג שמח: כך תהפכו את ליל הסדר לחוויה טובה באמת הופיע לראשונה ב-יותם ויסקופ.

הנער עם מוטיבציה גבוהה להצלחה בלימודים (כן כן, יש גם כאלה), באמת עושה מאמץ. משהו שם מול בית הספר הולך לו לא טוב. כל מי שיש לו ילד היפראקטיבי אורגינל מכיר היטב את תחושת "רודף הצדק", שתמיד חייב להגיד את המילה האחרונה, ושרואה כל דבר שקורה. לא תמיד מפרש נכון, לא תמיד מווסת נכון, וכמעט תמיד ללא עיכוב תגובה (או "רסן" בפה). השילוב הזה כנראה מביא ל"פיצוצים" לא פשוטים.

בקרוב אוציא את המאמר הנחמד שלי בנושא "מורים עם ADHD לתלמידים עם ADHD" אבל כבר עכשיו חשוב להוסיף שלנער יש מורה עם ADHD, אדם מדהים, עם לב ענק, גם הוא "רודף צדק", גם הוא עם אינטליגנציה רגשית טובה אבל… ש- ADHD ו – ADHD נפגשים, ושניהם לא מווסתים, זה יכול להיגמר רע. כמו שבערך קורה כאן בסיפור שלנו.

שאלתי את אותו הנער "תגיד… מה לדעתך צריך לעשות בבית הספר בשביל שאתה ודומים לך תוכלו להוציא בעיקר את כל הדברים היפים שיש בהפרעת הקשב?". הייתי בטוח שהוא יגיב לי "לשרוף את בית ספר" או משהו בסגנון (לצערי הרב זו התגובה הנפוצה של הילדים "האלו"), אך הופתעתי. הנער אמר "תביא טוש ללוח ותן לי להסביר לך" (אמרתי לכם – ילדים מבריקים). הוא ניסה לכתוב ולהסביר אבל יצא שם "סלט יווני, בשילוב סלט בולגרי, בשילוב סלט טונה" או במילים אחרות – כתב לא ברור, הרבה מוסחות. הצעתי את עזרתי. כרגיל, כמו נער היפראקטיבי אורגינל, הסכים לקבל את העזרה.

הנער הסביר לי ש"הבעיות שלי בכיתה קשורות בעיקר לדרך שהמורה מלמד + הסחות דעת שיש בשיעור". הוא ממשיך ואומר "יש שיעור מעניין ויש שיעור לא מעניין". אם השיעור יהיה מעניין אז אני יכול באמת ללמוד.

אני מבקש לשתף אתכם בהגדרות של הנער ל"שיעור המעניין והשיעור הלא מעניין" ולהציע לכולנו להניח לרגע את הדעות שלנו בצד, לראות את היצירתיות והשכל שיש להיפראקטיבי הזה, ולשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים ללמוד ממה שהוא מסביר:

בגדול חברים, אם נסכם את מה שהנער כתב ומה שאמר בעל פה, אז:

1. קשר אישי משמעותי הוא בסיס להכל. אם אין קשר – אין למידה.
2. השיעור חייב להיות מותאם למה שמדבר לנוער היום. אפשר לדבר איתם על נזקי הטיקטוק, במקום לדבר איתם על נזקי הצפייה בטלוויזיה. בטח לא טקסט על ציפורים (:
3. מורה מווסת = תלמיד מווסת.
4. והכי חשוב – זכרו: יש לכם נער ADHD בכיתה? פשוט תשאלו אותו, ישר ולעניין, איזה המלצות הוא יכול לתת לכם. לרוב הם לא טועים. אולי הם מנפחים, אולי אומרים ב"שפה חופשית" (ולא נעימה או חופרת), אבל יש בסיס לדבריהם.

נקודה למחשבה (: ותודה לנער המדהים שבסוף השיחה שלנו (שהייתה כשעה) אמר לי ולאמא שלו ש"אכלנו לו את הראש". אתם מבינים? הבן אדם "אכל לנו את הראש" במשך שעה, אבל הוא זורק את האחריות על אחרים (:

ורגע לפני סיום – אתם מורים לתלמידים עם ADHD? צריכים עזרה? הכוונה? ידע? כלים? דברו איתי… זה לא עולה כסף… זו השליחות שלי בעולם.

הפוסט מה למדתי מנער היפראקטיבי אורגינל בן 14 על הוראה טובה לתלמידים עם ADHD? הופיע לראשונה ב-יותם ויסקופ.

האמא התקשרה מבוהלת: "יותם, תקשיב. אני נשבעת לך שאני לא יודעת מה בית הספר רוצה מהילד שלי. הם גם רוצים להביא את הפסיכולוגית של בית הספר שתצפה בו. הם אומרים לנו ללכת לפסיכיאטר בשביל להביא אישור שיש לו חרדה בשביל שתהיה לו סייעת. אבל יותם, אין לו חרדה. אני באמת לא מבינה מה הם רוצים".

אני חושב לעצמי "עוד הורה שאולי מפספס כאן משהו. למה שבית הספר יגיד סתם דברים? לפעמים הדברים יכולים לצאת קצת מהקשרם, אבל בסיס כמעט תמיד יש".

אני מקשיב לאמא ובסוף אומר לה שימלאו טופס פנייה להתייעצות במסגרת מפגשי הייעוץ שאני מעביר לא תשלום ומכל הלב להורים לילדים עם הפרעת קשב וקשיי התנהגות, ונראה משם איך ומה עושים. ההורים מתגייסים ישר, ממלאים, הטופס אצלי תוך שעה. אני עובר על הטופס והאמת… נראה מוזר… לא רואה שם בעיה (הטופס מבוסס על הרבה שאלות מקצועיות, כולל שאלון DSM להפרעת קשב).

אנחנו קובעים פגישה. מגיעים שני ההורים (מאחר ואני לא עובד עם הילדים, אז ההורים מגיעים), נראים מבוהלים, לא כל כך מבינים מה רוצים מהם. אני מקשיב להורים במשך שעתיים, יודע לשאלות שאלות מכוונות, אומר לעצמי שאני לא כל כך מבין מה רוצים מהם. אני מציע להורים להצטרף אלינו ל"מסע הורים – ילדים" שיוצא עוד שבועיים. מדובר על מסע של שלושה ימים ששם אפשר לראות את הכל. ההורים מסכימים ונרשמים למסע. במסע אני רואה ילד מתוק אמיתי, מווסת, מקשיב לאמא שלו במאת האחוזים, חבר טוב, לב קסום, מקשיב לגבולות וסמכות. אני באמת מחפש את הבעיות הקשות שההורים תיארו שבית הספר מדווח. אני אומר לעצמי "טוב, בטח כאן הוא בסדר כי אמא שלו כאן" אך גם מזכיר לעצמי שמדובר על שלושה ימים עמוסי גירויים, ואם יש משהו (לפחות מעולם הפרעת הקשב והפרעות ההתנהגות), בסוף זה יעלה. גם הורים אחרים שאלו אותי "תגיד, מה המתוק הזה עושה כאן? איך הוא קשור?".

לאחר המסע אנחנו מחליטים להעביר לילד, להורים ולבית הספר מספר שאלונים מתוקפים שיכולים לתת תמונה לגבי קשיי קשב וקשיים נוספים. השאלונים של הילד, ההורים ובית הספר יוצאים מושלמים. אין קשיים. אני ממש מחפש קשיים, לא מוצא. הכל חלק ונקי כשלג.

אני מציע להורים שנקבע פגישה עם בית הספר ונשמע אותם. אני מסביר להורים שמהניסיון שלי, בית הספר לא אומר סתם דברים. אולי לא מדייק בתיאור הדברים, אך הכוונה טובה וצריך לשמוע אותם שכן אם באמת יש קושי, כדאי לתפוס לטפל בגיל צעיר. ההורים מאשרים, כך גם בית הספר.

שבוע עובר ואני מגיע לבית הספר, ביחד עם ההורים כמובן. אני יושב מול שתי נשות חינוך מקסימות, ערכיות, נשמות טובות. רואים את הברק בעיניים, רואים שהן רואות טובת הילד, רואים שהן הגיעו לעשות טוב בעולם. איך שאנחנו יושבים הן אומרות "אנחנו רוצות להגיד שמאז שהילד מטופל, אנחנו רואות שינוי של 180 מעלות. ממש ילד אחר". וואלה…. הילד לא מטופל ולא עשינו איתו כלום… אומר לעצמי "מה קורה כאן?".

אני שואל אותן "תוכלו לספר לי מה ראיתן עד לפני כשבועיים?". הן מספרות על ילד תזיזתי (אבל מרוכז), ילד שמאוד אוהב חברים, רוצה להשתתף בשיעור, רוצה להיות חלק. מאוד אוהב את פעילויות הטבע. הן ממשיכות עוד ועוד ועוד ואני לעצמי "אז איפה הבעיה?". בסוף אמרתי בקול "אני מקשיב ושומע את כל העבודה המדהימה שלכן. כל הכבוד. אני אשמח אם תוכלו לדייק לי את הבעיה שאתן רואות". אחרי מאמץ גדול הן אומרות שברגע שהוא מתוסכל (וצריך שיעבור זמן עד שהוא מתוסכל) הוא בוכה. מזכיר לי מאוד ילד כיתה א' שעכשיו עבר מגן חובה ולומד את העולם. אני מסביר להם על המעבר, על הבשלות, ומשקף את כל ההצלחות שהן עצמן מספרות. הן כמובן אומרות "באמת תהליך יפה, לא ראינו זאת ככה". אני מסביר שתמיד אפשר לשלב טיפול ותמיכה כזו או אחרת. זה לא מזיק, אך בוודאי שלא לתת אבחנה שהיא לא קיימת על מנת לקבל סיוע. הן מסכימות איתי.

הפגישה מסתיימת, אני יוצא החוצה עם ההורים ומסביר להם שכרגע אני לא רואה שום טעם להדרכת הורים או טיפול בילד. להיפך, יש כאן ילד שעובד נהדר וחבל לקטלג סתם. מסביר שאם הם רואים בעיה נוספת, אני כאן.

אנחנו נפרדים לשלום לא לפני שאני אומר לעצמי "איזה הורים מקסימים, וכמה כיף להיפגש עם הורים כאלו". וכמובן… "איזה ילד מקסים. רק שימשיך לגדול ולפרוח כך מבלי שאף אחד יהרוס את זה".

נקודה למחשבה – ללמוד לשאול שאלות לפני שמדביקים תוויות ואבחנות… או לפני שנבהלים….

הפוסט אנחנו רואות שיפור בלתי רגיל אצל הילד (אבל בעצם לא עשינו איתו כלום) – שיתוף מחדר העבודה הופיע לראשונה ב-יותם ויסקופ.

1. מהי הפרעת קשב?

2. מהם עקרונות הבסיס לעבודה עם ילדים אלו?

3. מודל לעבודה עם הפרעת קשב

אני מבקש להזכיר לכם שאני כאן לרשותכם בכל שאלה, בקשה ועניין. אל תהססו לפנות.

מוזמנים להצטרף לתפוצת הווטסאפ המקצועית שלי ולקבל הרבה מאוד ידע וכלים בתחום: https://did.li/TG75q מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק "מדברים ADHD".

צפייה והאזנה נעימה,

יותם ויסקופ מומחה בחינוך המיוחד – הפרעות התנהגות

מטפל קוגניטיבי-התנהגותי CBT מוסמך

הפוסט פרק 42 – יותם ויסקופ מסביר איך לדעתו כדאי לעזור לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב? הופיע לראשונה ב-יותם ויסקופ.

מוזמנים לצפות / להאזין לפרק 41 של פודקאסט "מדברים ADHD".

לכבוד חג החנוכה, הפעם נעסוק בנקודות האור שבאנשים עם הפרעת קשב.

את הפרק הזה אני מקליט עם אפרת צוריאל – יועצת חינוכית בבית ספר לנוער בסיכון ואמא לילד עם הפרעת קשב, ועם אליענה פליישר – אמא לחמישה ילדים עם הפרעת קשב ואשת חינוך.

אני מבקש להזכיר לכם שאני כאן לרשותכם במסגרת מפגשי ייעוץ שאני מעביר בהתנדבות מלאה, מכל הלב ובמקצועיות רבה. לפרטים נוספים לחצו כאן.

הפוסט פרק 41 – לכבוד חג החנוכה, בואו נדבר על נקודות האור שיש בהפרעת קשב הופיע לראשונה ב-יותם ויסקופ.