נכתב ע"י יותם ויסקופ – אקדמאי בתחום החינוך המיוחד (התמחות בהפרעות התנהגות ולקויות למידה), מנחה מוסמך להורים לילדים עם הפרעת קשב וקשיי התנהגות (בוגר גישת "הוראה מתקנת הורית" בפיתוחה של ד"ר רונית פלוטניק, ובוגר גישת "הסמכות החדשה" בפיתוחו של פרופ' חיים עומר בבית החולים שניידר לרפואת ילדים), מאמן מוסמך בתחום הפרעת הקשב ולקויות למידה בגישה קוגנטיבית-התנהגותית, בוגר הכשרות להנחיית קבוצות לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב ובעיות אלימות, בוגר קורס ביו-פדבק וכן בוגר השתלמויות מקצועיות נוספות ומגוונות בתחום הפרעת הקשב וקשיי התנהגות.
במשך עשור הובלתי את המרכז הקהילתי הגדול בארץ להתערבות רב מערכתית עם ילדים ומתבגרים בעלי הפרעת קשב, לקויות למידה והפרעות התנהגות. כמו כן העברתי עשרות סדנאות בנושא התערבויות עם ילדים ונערים אלו, בדגש על נערים עוברי חוק עם הפרעת קשב.
כיום אני עוסק בהדרכת הורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב, קשיי התנהגות והתנהגויות סיכון. כמו כן אני שותף בתהליך הכשרה של מפעילי מבדק MOXO (כלי עזר ממוחשב בתהליך הערכה של הפרעת קשב), מוביל את מיזם FOCUS BOX ADHD – ארגז הכלים המקוון למיצוי יכולות של אנשים עם ADHD ומפעיל באהבה גדולה את מיזם "ZOOM על הקשב" – מתן ידע וכלים מקצועיים בתחום ADHD.
איזה יופי (: אחרי שבשנה שעברה חגגו את ליל הסדר ואת החג במשפחה הגרעינית, את החג הקרוב נחגוג במקבץ של עד 20 אנשים ובחוה"מ נוכל לצאת לחגוג ולטייל בשטחים הפתוחים של מדינתנו היפה (ונתפלל שלא יהיה שוב סגר…).
כמי שחי ונושם את עולם ה-ADHD, ולאחר שבכל שנה (במשך 10 שנים) נתנו טיפים להורים של הילדים והמתבגרים במרכז לקראת חג הפסח, אני מבקש לשתף אתכם בכמה תובנות וטיפים שאולי יוכלו לסייע לכם:
התייעצות מקצועית לפני החג
אתם מקבלים הדרכת הורים מקצועית לתחום ADHD? לילד יש טיפול מקצועי בתחום ADHD? עצרו! רגע לפני שאתם קוראים את הטיפים שלי או את אלפי הפוסטים שאנשים מפרסים עם טיפים בתחום, זכרו שכל ילד הוא שונה והפרעת הקשב אצל כל ילד נראית אחרת. מה שכן, מנחה ההורים שלכם או המנחה של הילד שלכם (ובתנאי שאלו מתמחים בתחום ADHD) בוודאי ידעו לתת לכם טיפים משמעותיים ממוקדים לצרכים של הילד שלכם ולמאפיינים ההורים שלכם. אז ההמלצה הכי טובה שלי היא לפנות למנחה כבר עכשיו (לא לחכות שיהיה פיצוץ) ולבקש ממנו מספר טיפים שהוא יכול לתת, טיפים שממוקדים למאפיינים ולצרכים של הילד ושלכם ההורים. לא פעם אתם תראו שהטיפים שיהיו כתובים כאן, וכן באלפי הפוסטים האחרים, יכולים להיות יפים ומעניינים אך לאו דווקא מתאימים אליכם.
ליל הסדר הוא לא החג האידיאלי לילד עם הפרעת קשב
אני חושב שליל הסדר הוא אחד הערבים הכי קשים לילדים עם הפרעת קשב, ובמיוחד לילדים עם היפראקטיביות. תחשבו על זה רגע… לילד היפראקטיבי קשה לשבת הרבה זמן בלי לזוז יותר מדי (ובליל הסדר אתה צריך לשבת לפחות שעה וחצי……), לילד היפראקטיבי קשה לשבת ולקרוא ברצף (וכאן אתה צריך לשבת לקרוא או לפחות להקשיב להגדה שלפעמים גם מי שקורא אותה לא מבין בדיוק מה הוא קורא, אז תחשבו מה קורה להיפראקטיביים), אתה צריך לשבת בלי תנועות חריגות כשמלא אוכל (ברכות) מול העיניים (דחיית סיפוקים והיפראקטיביות הרבה פעמים לא ממש הולכים ביחד), ועוד לא דברנו על זה שההורים לילד ההיפראקטיבי (שכבר מכירים על בשרם מה קורה לילד ההיפראקטיבי שלא מקבל תשומת לב או מרגיש תלחץ סביבו) עסוקים באירוח או להתארח (בעיקר לארח… משום מה…) ואז הילד מתחיל ללכת לאיבוד (אתם בטח מכירים את הקטע הזה שהוא פתאום מתחיל לעשות " " הצגה " " ואז רוב תשומת הלב מופנית אליו). בקיצור… ערב מורכב מאוד לילד היפראקטיבי…
הפרעת קשב היא הפרעה נוירולוגית תפקודית… גם בלילה הסדר
לעולם אל תשכחו – הפרעת קשב קשורה לתפקודים הניהוליים הלקויים של הילד. התפקודים הניהוליים הלקויים האלו משפיעים על הילד גם בליל הסדר! וגם אם השבעתם אותו לקבל החלטה "אני מצפה ממך שבליל הסדר תתנהג יפה! אתה מבטיח?". ולכן חשוב מאוד שכל מה שאתם כבר יודעים על מתן מיומנויות ודרך התמודדות עם הילד באופן שוטף, בעיקר סביב התפקודים הניהוליים, צריך לבוא לידי ביטוי גם בליל הסדר!
ההגדה של פסח
עשו טובה לעצמכם ותזכרו שנכון שאנחנו יהודים, ונכון שההגדה היא חלק מהמסורת והדת היהודית, ונכון שליל הסדר הוא חג מאוד משמעותי, ונכון שכבר שנה לא עשינו חגים עם המשפחה… הכל נכון… אבל זה גם נכון שהרבה פעמים לילד עם הפרעת הקשב קשה לקרוא ועוד "ספר" עם הרבה עמודים שאת רוב המילים הוא בכלל לא מבין… אז אני לא אומר שבזמן הזה הוא לא יהיה איתכם (אני לא מאלו ש"מרחמים"), אבל תעשו לו התאמות שיוכל להצליח. והינה טיפ קטן – תיקחו הגדה שתהיה בשבילו. תיקנו מדבקות ותכתבו לו, במקום מספר העמודים של ההגדה בסדר עולה, את מספר העמודים עד שמגיעים לארוחה. ככה הוא יודע לצפות עוד כמה זמן מגיעים "לחלק המרכזי והמעניין" והוא צפוי שלא לשגע את הסובבים אותו (לא בשאלות ולא בהתנהגויות "מעצבנות" כמו שרק היפראקטיבי יודע לעשות).
לאכול לפני
המלצה קטנה (אך משמעותית) היא לתת לילד לאכול לפני ליל הסדר. אני לא מדבר על סטייק אנטריקוט 600 קילו + צ'יפס משובח + כוס קולה גדולה + חומוס ומצות. אני מדבר על משהו קטן "לנשנוש" שהבטן לא תהיה "עצבנית" כי בטן רעבה + היפראקטיביות + להיות "מאופק" לילד השולחן כשאני רואה אוכל ולא כל כך מבין א ההגדה = צפי לבעיות… ואי אפשר באמת להאשים את הילד (ותזכרו שוב את עניין התפקודים הניהוליים, ותזכרו שוב שזה מולד, ותזכרו שוב שהוא לא עושה בכוונה).
זמן מוגדר
אני ממליץ לכם שתגידו מראש כמה זמן אתם הולכים להיות בליל הסדר. אני יודע שיש הורים שיגידו "מה… אנחנו צריכים להתנהל לפי הילד ההיפראקטיבי הזה?". התשובה היא – כן! ואם תחשבו על זה אז גם ככה אתם בסבירות גבוהה להתנהל לפיו שכן הוא עלול להתחיל "להוציא לכם את המיץ" ואז אתם תלכו, רק שזה יהיה עם עצבים ומה שנקרא "הלך לכם החג". אז אם גם ככה אתם הולכים להשקיע את הזמן, לפחות תשקיעו אותו בצורה מותאמת, ותגידו לילד עד איזה שעה אתם הולכים להיות שם. מה שכן, בנוסף כדאי להגיד לו כך: "דני, אנחנו הולכים להיות אצל דודה שרה עד שעה 22:00. אם נראה שכיף לך ו/או לנו, אז בוא נסכים על זה שאנחנו פונים בשקט אחד לשני ובודקים אפשרות להישאר עוד. בוא נחליט על זה שאנחנו מדברים אחד לשני יפה, ולא עושים את זה בפני כולם. בוא נחליט שאם אחד מאיתנו אמר שלא מתאים להישאר, אז מכבדים והולכים".
אפיקומן
מכירים את הקטע הזה שהילד ההיפראקטיבי מתבאס מזה שהוא ממש ציפה למצוא את האפיקומן אבל בסוף מישהו אחר מצא ואז הילד מתחיל עם הפרשנויות שלו "בטח סבא גילה לו איפה זה יהיה" ואז זה לא מפסיק? אז בואו לא נאתגר אף אחד סתם ואפשר להחליט שכולם בסוף מקבלים מתנה, או שיש מספר אפיקומנים כמספר הילדים, או ש"אם נראה שאתה לא מוצא את האפיקומן אז נדאג לשחק שוב בבית שלנו".
"מה קורה אם אתה מאבד את זה"
אני ממליץ שתחליטו עם הילד מראש (!) על סימן שהוא עושה לכם או שאתם עושים לו אם אתם מרגישים שהוא או אתם "מתחילים לאבד את זה" (או במילים אחרות – מתחילים להתפוצץ). שווה להחליט מראש על סימן ושווה להחליט מראש גם מה עושים לאחר הסימן (אגב, הרבה פעמים כוס מים קרים תוכל לפתור לכם את הבעיה). ואם אתם רואים שאתם הולכים להיות כמה שעות בליל הסדר (או בכלל בכל דבר בחיים), אז מומלץ אחרי שעתיים שאתם כולם ביחד לקרוא לילד ההיפראקטיבי, לשאול אותו מה קורה איתו, לתת מילה טובה ו… כוס מים (שתמיד עושה את העבודה).
תכנון מה הולך להיות בחג
שווה שכבר עכשיו תוציא לוח שנה עם ימי החג בלבד ותעשו תוכנית מה הולך להיות. אנא לא לשכוח לכתוב בגדול למטה "התוכנית נתונה לשינויים" (אחרת… אם יהיה שינוי זה יכול להיגמר רע… והמבין יבין). אתם יכולים להחליט שבכל יום ילד אחר מחליט מה עושים ואז יש מקום לכולם. אם אתם מההורים שמחליטים להכניס, משום מה, זמן למידה בחג אז בבקשה לא יותר מ- 45 דקות ביום, וגם אז שזה יהיה חוויתי (למשל: אתה תקרא מתכון לעוגה מיוחדת ואז נכין ביחד בהתאם למה שקראת… תזכרו שתרגול קריאה, לצורך הדוגמא, לא חייב להיות בספר שגם אתם לא הייתם פותחים אף פעם…).
אם התחיל קושי אז לא להחמיר את הבעיה
טוב… התחיל קושי? אז קודם כל אתם (ההורים) נרגעים ומזכירים לעצכם שאתם מודל לחיקוי, או במילים יותר פשוטות מזכירים לעצכם (אתה מה שאני עובד הרבה עם ההורים בהדרכות שלי) שאם אתם יוצאים מוויסות / איזון אז אתם עומדים על כמעט 100 אחוזים שגם הילד שלכם הולך להיות ככה. למה? עזבו… זה דיון בפני עצמו… פשוט תיקחו את זה ככה כמו שזה… אז מה עושים אם מתחיל הקושי? כוס מים קרים, לתת לו לשבת לידכם (הוא חייב את "השוטר החיצוני" שירגיע את "השוטר הפנימי" שכרגע הולך להרוס לו), להגיד לו "אני רואה שאתה מתחיל לאבד את זה… בוא ניקח 3 דקות הפסקה ואז תמשיך" וכמובן שאפשר גם את השאלה "יש משהו שאני יכול לעזור לך?". אם אתם רואים שהילד מתחיל לצעוק אז שווה שתבינו שצעקות שלכם חזרה עליו יובילו לפיצוץ, וחבל. לדבר בשקט, ולזכור שלשפת הגוף שלכם יש מקבל הרבה יותר גדול מאשר המילים שלכם. תזכרו שאם הילד בסוף התפוצץ אז בוודאי זה ישפיע עליכם אח"כ עוד כמה ימים ואז זה מתח מיותר… אגב, הורים לילדים היפראקטיביים בוודאי מכירים את הקטע המגניב הזה שפתאום הילד נרגע וממשיך הלאה ואתם עדיין עצבניים והוא כאילו כלום לא קרה (:
שפת הגוף שלכם
אני אוהב להסביר להורים (ואני מדבר על המחשה, לא משהו ש"בדוק מחקרית") שבזמן משבר (אפילו קטן) עם הילד שלכם אז הוא רואה 90 אחוז שפת גוף שלכם, ו- 10 אחוז שומע מה שאתם אומרים. ותזכרו שהילדים האלו יודעים להבין טוב מאוד מה שפת הגוף שלכם אומרת ברגע הזה, ולזה תוסיפו את הפרשנות ה"מעניינת" שלהם. אז גם כאן, תזכרו להראות לו לאורך ליל הסדר רוגע, תזרמו איתו, תשירו איתו, תאכלו איתו. זה בד"כ עושה את העבודה יפה.
תפקיד מוגדר לילד
אני ממליץ שלילד יהיה תפקיד מוגדר אבל בבקשה לא לתת לו את התפקידים שאף אחד לא רוצה (כמו לפנות שולחן, לשטוף כלים, לזרוק את הזבל וכאלה…). נגיד לתת לו להיות אחראי על החבאת האפיקומן יכול להיות מעולה. גם לתת לו להיות אחראי על מזיגת היין יכול להיות מעולה (ולא להתעצבן שהוא עושה את זה לאט… הוא לא רוצה לעשות פדיחות והוא רוצה שיהיו גאים בו).
אם אתם נוסעים לאירוח מחוץ לבית אז בלי לחץ
תזכרו שהיינו בסגר שנה ואנחנו רוצים להנות מהחג הזה. אז גם אם הילד מתחיל "עם השטויות שלו" לפני שאתם יוצאים או תוך כדי נסיעה, זה לא הזמן "להתחיל לחנך אותו". תבחרו את המלחמות שלכם, תזכרו שהתפקודים הניהוליים שלו לא יצאו לפנסיה, ותזכרו שאתם חלק משמעותי מאיך שהערב יראה. אם אתם רואים שזה מתחיל אז אפשר בהחלט להגיד לו "אני רואה שאת כועס, אנחנו רוצים להנות ביחד בערב הזה, תן לי לעזור לי". כמובן לזכור את שפת הגוף שלכם… בנסיעה, במקום לשמוע שירים של זקנים או לשמוע חדשות שגם זה של זקנים, אפשר לעשות משחק טריוויה משפחתי (יש בגוגל מלא), אפשר לעשות משחק של זהה את השיר לפי מילה, אפשר לעשות את משחק "צבעי המכוניות" (כל מי שרואה מכונית בצבע אדום צועק הכי חזק שיש "אני"… ותזרמו!! כי הם עלולים להמציא כאלה… זרמו!!!).
"שומר ראש" חיובי
מכירים את זה שיש לכם ילד היפראקטיבי ועכשיו אבא מונה ל"שומר הראש" שלו והילד יושב לילד האבא וכל פעם שהילד מתחיל בתזוזה חריגה אז צריכים להפעיל את "כיפת ברזל" ולירת את התזוזה החריגה של הילד? בקיצור… מיותר לדעתי. אם כבר, תנו לו לשבת ליד האיש הכי "מכובד" בשולחן (נגיד סבא) כי בד"כ שהם מרגישים חשובים, אז אתם תסתכלו עליו ותגידו לעצמכם "וואי… למה אתה לא כל הזמן ככה חמוד?".
לא כדאי לבוא כמה שעות לפני
לא מבין את הקטע הזה שמזמינים אנשים בשעה 19:00 ואז הם באים בשעה 15:00 אבל… זה לא הדיון (: בקיצור, אני חושב שלא צריך לאתגר את הילד ההיפראקטיבי יותר מדי (גם ככה יש לו אתגר גדול עכשיו) ולא צריך להגיע כמה שעות לפני, כשבחלק העיקרי של הערב (שזה ליל הסדר) כבר אין לו כוח.
פרגנו לו על מאמץ
תנו לו מילים טובות. זה באמת עוזר (אגב, עוזר לכל אדם, אבל להיפראקטיביים במיוחד). אם אתם רואים שהוא רוב הערב היה תותח והיה לו חלק של "נפילה" אז אנא מכם… את החלק הזה תשכחו. לא צריך להכניס את זה לפירגון. אל תהרסו. לכולנו יש רגעים של נפילות, גם לו. תראו את ההתנהגות שהייתה ברוב הערב ותנו לו פירגון כמו "וואלה, ממש נהנתי להיות איתך" ולא צריך להוסיף ולהרוס "אני מקווה שפעם הבאה גם תהיה ככה ולא כמו שאתה תמיד. הינה אתה מסוגל".
תגידו לסבא וסבתא לפרגן לו
ואם כבר פירגונים, אז אין כמו לקבל פרגון מסבא וסבתא שלפעמים דווקא באים בטענות (ולא נכנס לדיון הזה עכשיו). תגידו לו לפרגן לילד (באותו רעיון של פירגון חיובי, ובלי להכניס לו מילים שליליות) ואפילו מתנת חג נחמדה לא תזיק.
לא ללחוץ עליו לקרוא ולא לזרוק לו הערות עוקצניות
לא צריך ללחוץ על היל לקרוא (הרבה פעמים זה מקור להתפרצויות זעם שלהם בכיתה, אז חבל…) וגם לא צריך לזרוק להם הערות עוקצניות כמו "רשע? מי רוצה לקרוא" אהה הינה דני הרשע יקרע" ואז כולם צוחקים. תיזהרו – אתם כבר יודעים מה קורה שילד כזה (ובכלל בן אדם) נעלב. וחוץ מזה, שזה שיש לו קשיים בתפקודים הניהוליים זה ממש, אבל ממש, לא מאפשר למישהו לצחוק עליו (ועוד לא דברנו על הפגיעה בדימוי העצמי שלו).
כוס היין
וואי… איזה כיף זה לראות כוס יין מלאה על השולחן ואז משעמם לי ואני מנסה לראות מה קורה עם אני מזיז את השולחן? בקיצור… זה רק יראה לכם שלילד ההיפראקטיבי משמעמם והוא מתחיל לחפש עניין (שלרוב יכול להפרש כ… בעיה). אז מבחינתם זה יכול להיות תמרור ממש טוב.
אם אנחנו מארחים?
מעולה. כיף לכם (או שלא חחח). לא להוציא את העצבים על הילד בבקשה. אתם בחרתם לארח, ולא הוא. כמה שעות לפני האירוח תנוחו, תקחו אוויר, תראו שהילד שלכם מווסת ורגוע, תנו לו פירגון ו… משימה שלו לערב…
ולסיום – עניין הטיפול התרופתי
"אני לא רוצה לתת לילד תרופה בלילה הסדר כי אני לא רוצה שהוא יהיה 'כבוי'". ואז אחרי ליל הסדר "הילד היה בלתי נסבל, רק בעיות". אוקיי… האמת שאין לי דעה חד משמעית על עניין הטיפול התרופתי. מה שאני רוצה להגיד זה שאם אתם יודעים שהטיפול התרופתי עוזר לילד (במיוחד בוויסות ובתפקודים הניהוליים) אז בבקשה לא לאתגר אותו סתם. תזכרו שהטיפול התרופתי לא נועד בשביל שלכם יהיה קל איתו, הטיפול התרופתי נועד בשביל שלו יהיה קל עם עצמו! זה לא הזמן לאתגר אותו ואתכם סתם. אם הילד מקבל טיפול תרופתי כל יום, ואתם יודעים שזה עוזר לו, אז אפשר גם עכשיו. אבל אתם מחליטים שלו, ולא עשיתם התאמות כנדרש, בבקשה לא לבוא אליו בטענות אחר כך ובמיוחד לא להגיד את המשפט הרע הזה "חבל שלא נתנו לך תרופה. אולי הייתה כמו בן אדם". זה משפט רע, זה משפט שמראה לילד שאתם לא מאמינים בו וזה משפט שאתם, במו ידכם, פוגעים לו בדימוי ובערך העצמי. ההחלטה היא שלכם ההורים, כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל, כדאי להתייעץ עם מנחה ההורים שלכם והמנחה של הילד ובעיקר חשוב לזכרו – בבקשה, לא לאתגר את הילד סתם. "הבטחות" שלו של "אני מבטיח להיות בסדר" הן חשובות, אך אם אתם יודעים שהוא לא יכול לעמוד בזה אז חבל לאתגר אותו, אתכם ואת האורחים סתם.
זהו… מה שנותר זה לאחל לכולנו חג שמח שמח, שנמשיך לשמור כולנו על הבריאות ובעיקר – שנזכור שאם נעבוד עם הילד בעל הפרעת הקשב נכון החיים שלו (וגם שלכם) יהיו קלים, טובים ומשמעותיים.
אני כאן לרשותכם בכל שאלה, בקשה ועניין. אנא אל תהססו לפנות אלי דרך הקישור שנמצא כאן (הייעוץ ללא תשלום): https://yotamw.co.il/free-consulting/
יותם.
קרדיט תמונה: <a href='https://www.freepik.com/vectors/design'>Design vector created by freepik – www.freepik.com</a>
