אני אוהב לכתוב על נושא ADHD בו אני מתמחה, אך הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי בפוסט קצת ארוך אך שווה קריאה.
אם אין לכם כוח לקרוא את הכל, אז הינה מספר תובנות קטנות:
1. לפני שאתם מאשימים בן אדם וחורצים את גורלו, תבדקו את אמינות הדברים שצריכים להיות מגובים בראיות חוקיות, ולא באמירה כזו או אחרת של כתב שעושה "תחקיר עיתונאי".
2. כל אדם זכאי עד אשר הוכח אחרת בדין (ולא ע"י כתב שעושה "תחקיר עיתונאי").
3. הקלות הבלתי נתפסת של הרוע מצד אנשים "קלי דעת" שפשוט כותבים בלי לדעת מה כותבים – נכון אם תיעצר, ויפה שעה אחת קודם.
4. עשיתם טעות? האשמתם בן אדם? הכשפת את שמו? באותה מידה שהייתה לכם האומץ לעשות את זה (מבלי שראיתם שום דבר בעיניים, מבלי שקיבלתם שום הסבר חוקי ומבלי שכל התמונה מונחת בפניכם), תהיו אמיצים ותכתבו התנצלות. גם כי זה מוסרי וערכי, ובעיקר בגלל שיש כאן נפש מאחורי הסיפור הזה! וגם אם אתם עוד רגע סוגרים את הפייסבוק וממשיכים הלאה, האדם הזה שהרסתם לו את החיים עם הכתיבה שלכם, לא ממשיך הלאה ואף יכול לשים קץ לחייו!
5. והכי חשוב – עיתונאים הם לא! בית משפט, ולא משטרה! לא לעניין שיש עיתונאים שבשביל עוד אייטם וכמה גרושים לכיס יהפכו להיות תליינים, שופטים ושוטרים. גם אם הם כותבים יפה… עיתונאי צריך להביא את האמת, ולא להיות "מוסד חיסול" בידי….
ועכשיו מציע לכם לקרוא בעיון:
גם אני צפיתי בתחקיר העיתונאי החשוב שעשתה אילה חסון – Ayala Hasson – "כל המדינה חשבה שאני רוצחת, אין לי קשר לזה". התחקיר עסק במשפט השדה שכלי התקשורת, קלדני פייסבוק שקל להם לכתוב וכן גורמים נוספים עשו לאולה קרבצ'נקו-טימר, אותה א"ק המפורסמת (לצערה) בפרשת תאיר רדה ז"ל. איילה חסון ביצעה תחקיר מעולה, מגובה בראיות אוביקטיביות ומשפטיות, בדקה את השטח ואת כל הכיוונים והציגה תמונה שנראת (ונראה לי שאני לא טועה) אמיתית, כפי שנדרש מעיתונאי באשר הוא שלא חושב שיודע הכל. שווה לצפות בכתבה החשובה הזאת ובעיקר לקחת ממנה מסר חשוב – לפני שאנחנו שופטים מישהו ועוד עושים לא משפט שדה – בואו נשאל את עצמנו האם יש לנו את כל הפרטים בשביל לשפוט ו/או לחרוץ גורלות של אדם? האם הכתב הציג את כל התמונה במלואה? האם הכתב נקט עמדה ולמעשה הוא מהנדס לנו את המוח בשביל לחשוב דבר מסויים? אני מקווה שבעקבות התחקיר העיתונאי החשוב הזה נבין כולנו שרגע לפני שאנחנו נוקטים עמדה, ועוד כזאת שנכתבת בפייסבוק או נאמרת בפומבי, בואו נסתמך על חומר אמיתי משפטי אוביקטיבי שמונח בפניינו. ואם אין כזה – אז בואו לא נאפשר את הקלות הבלתי נתפסת של רוע כזה שאפשר לגרום לבן אדם פשוט להרוג את עצמו! כפי שמתואר בכתתבת התחקיר.
התחקיר העיתונאי המשמעותי של איילה חסון הוביל אותי לחקור קצת למה מתכוון המשורר באמירו "תחקיר עיתונאי" ומה הגבול של העיתונאי, או יותר נכון האם הוא יכול לכתוב ולעשות מה שהוא רוצה? הינה הממצאים המרכזיים שחשוב לי לשתף אתכם:
תחקיר עיתונאי מהווה את אבן היסוד לכתבה עיתונאית השואפת לשלמות. הוא מחייב איסוף מידע ונתונים מרביים; ראיון עם מספר רב של נוגעים בדבר; מיון, סינון ובחירת העיקר; תיאום ועימות העובדות; פיתוח התחקיר לכתבה עיתונאית. אבל רגע… האם לפני שהעיתונאים הוציאו דיבתה של א"ק הם עמדו בחמשת אלו? ואם נדייק – האם הם עימתו את העבודות? והאם חיפשו אמת? או שעוד פעם כמה גרושים היו לנגד עיניהם, ולא כבוד האדם ?!
נמשיך…
מסגרת התחקיר מחייבת: הצמדות לעובדות, בדיקה ואימות לאורך כל הדרך וכן הימנעות מפגיעה באנשים שאינם מעורבים. הרגישות בכתבת תחקיר גבוהה ביותר. על העיתונאי לנהוג במלוא כובד האחריות, להפעיל את מידת האינטליגנציה הטבועה בו וכן להוכיח תושייה רבה.
על הכתב להפעיל שיקול דעת בכל דילמה המחייבת הכרעה, ושיקול הדעת חייב להתבסס על כללי האתיקה העיתונאית וניסיונו של הכתב. אבל מה כללי האתיקה אומרים? הינה כמה ציטוטים מתוך כללי האתיקה… בואו נשאל את עצמנו האם העיתונאים עשו זאת כשחרצו את גורלה של א"ק?
– הם יגישו לציבור שרות מקצועי, ויפרסמו ידיעות ודעות באחריות, ביושר, בהגינות וללא מורא.
– עיתונאים יקפידו, ככל שניתן בהתאם לנסיבות, על דיוק, אמינות ושלמות המידע, ובכלל זה במאמרי דעה, בניסוח כותרות, בהצגת נתונים כמותיים וכן בהצגה קולית או חזותית של מידע.
– לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו העיתונאים את נכונותה במקורות המהימנים ביותר ובזהירות הראויה לפי נסיבות העניין. דחיפות הפרסום אינה פוטרת מבדיקת נכונות הידיעה.
– העובדה כי מידע התפרסם בעבר לא תפטור מבדיקת מהימנות הידיעה.
– עיתונאים לא יפרסמו דבר העלול לפגוע בכבודו או בשמו הטוב של אדם, אלא אם כן קיים בכך עניין ציבורי, ולאחר שווידאו את אמיתות המידע ככל שניתן.
– עיתונאים יכבדו בפרסומיהם את העיקרון היסודי שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע, אלא אם נמצא אשם בדין
– עיתונאים לא ינצלו לרעה את מעמדם, תפקידם או כוחם כדי לפרסם או להימנע מפרסום.
– עיתונאים לא יעשו שימוש פסול במידע שהגיע לידיהם עקב עבודתם.
– עיתונאים יפעלו בחשבונותיהם ברשתות החברתיות תוך זיהוי שלהם כעיתונאים, ויקפידו על תרבות ביטוי ודיון. בפרסום מידע הקשור במישרין לעבודתם העיתונאית, ינהגו לפי כללי האתיקה בתקנון זה.
לאורך השנים יצא לי לעבוד מול לא מעט כלי תקשורת. לא פעם שמעתי אנשים שאומרים "לא כדאי לך לעבוד מול עיתונאים. הם רעים, עושים מה שבא להם, מסלפים עובדות, אסור להתקרב אליהם". האמת שלרוב לא ראיתי את זה… דווקא פגשתי לא מעט עיתונאים שעשו עבודה ממש טובה (כמו כתבה זו של איילה חסון) ודווקא כן נצמדו לאמת, לראיות ולכללי האתיקה. מכיר גם סיפורים אחרים שכרגע לא נדון בהם.
מאחר והנזק עבור א"ק כבר נוצר (אשמים בו עיתונאים, אנשים קלי דעת על גבי המקלדת ואנשים מהציבור שלא מנוע את חריצת הגורלות המדוברת), אז לפחות נזכור שבכללי האתיקה של העיתונאים כתוב כך: "פורסם מידע בדבר חשד, הגשת כתב אישום או הרשעת אדם, יפורסם באופן הוגן גם מידע על הסרת החשד או הזיכוי. זאת, אם האדם ביקש או אם יש עניין ציבורי בפרסום". אני מקווה שכל הכתבתים שהכפישו יתקנו בהתאם לממצאים שהוצגו (כאמור, ממצאים מגובים בראיות ולא ב"מילה נגד מילה"), וטוב יעשו גם אותי אנשים שידעו להכפיש… אז פשוט אפשר למחוק את הפוסטים או לפחות להתנצל….
נקודה למחשבה עבור כולנו…
המשך חג שמח ובתקווה שכולנו נחשוב פעמיים לפני שאנחנו כותבים משהו…
יותם
(קרדיט תמונה: אתר חדשות 13, 27.3.21)
