היום בצהריים הייתי אצל רופא השיניים שלי במבשרת. לא החוויה הכי טובה, אבל גם את זה צריך לעשות. בדרך חזרה, בכיוון כללי לעבודה, החלטתי לנסוע בדרך הארוכה יותר – דרך השטח המדהים בהרי יהודה. בדרכי לשם, באמצע מבשרת, אני קולט מרחוק, בזווית העין, את סמל המכינה של מושיק. לא יודע איך קלטתי את זה, אבל קלטתי. זו הייתה בעיה לעשות פרסה, ולכן שלחתי הודעה למושיק ושאלתי "האם זה אתם שם?". מושיק ענה "כן". וואלה! אוקי… אז זה בעצם אומר שקלטתי מרחוק נכון. מושיק סיפר לי שהחברה של המכינה בדרך (ברגל כמובן… עם ציוד על הגב…) לאזור מבודד בהרי יהודה בשביל לפגוש את עומר בר לב (השר לביטחון פנים), ובמקום הזה גם יעבירו את הלילה. מושיק הזמין אותי למפגש עם בר לב, אך לצערי לא הצלחתי לפנות משימה דחופה שנדרשתי לעשות. כמובן שאמרתי לו שברגע שאני מסיים – אני בא.
שעת לילה מאוחרת, מושיק שולח אלי מיקום. מן הסתם מכיר את האזור שהם נמצאים מעולה (אחרי הכל… אזור העבודה שלי…). אני רגיל שאני מגיע למקומות כאלה שיש הרבה רעש, צעקות, בלאגן, מדורות ובקיצור… "הישראלי המצוי מהזן הלא מחונך". אבל לא! במקום פגשתי את חבורת הנערים המדהימים של מושיק, בשקט מעורר השראה, מתארגנים לשינה. היה שם מאוד קר. מדורה? לא הדליקו – כי אסור. אין עיגולי פינות, יש להתארגן בהתאם לתקנות. אני לוחץ למושיק את היד ואני מרגיש בלחיצת היד שלו את המנהיגותיות שבאדם הזה. יש לו משהו בלחיצת יד שישר מזכיר לך שיש כאן אדם אחר – אדם שהוא מנהיג, אדם שהוא מודל.
מושיק משתף אותי שעל הבוקר מוקדם הוא צריך להיות בבה"ד 1, אח"כ דיון של נער בבית המשפט והרשימה עוד ארוכה. משתף שהוא כבר יצא בלילה כי יש לו עוד דרך. בשלב הזה הוא אומר שילך להיפרד מהצוות. על הסלע, ממש לידי, יושב נער. כמובן ששאל אותי "מי אני, ואיך אני מכיר את מושיק?". אמרתי לו שאני יותם, אני מעריץ של מושיק והמכינה. הנער שאל "מה אני עושה בחיים?". ספרתי לו. שאלתי אותו "איך הולך לו במכינה?" והינה תיאור מדויק של דבריו:
"… תשמע, צריך לשכפל את המקום הזה. המקום הזה נותן לי מה שאני לא קבלתי אף פעם. אני נסתי הרבה לשקם את עצמי ולא הצלחתי. לא נתנו לי הזדמנות. הגעתי לכאן. וואלה אתה לא תאמין. לפני איזה שבועיים יצאנו לשבוע הישרדות. וואלה השבוע הזה הראה לי דברים שלא הכרתי. נתנו לנו ממש קצת אוכל, ישנו בלי כלום. ככה.. בשטח. וואלה פתאום משהו שלא האמנתי שאני עושה, עשיתי. זה לא קרה לי אף פעם. אני לא אגיד לך שזה לא היה קשה. וואלה זה היה ממש קשה. בכלל במכינה קשה. עכשיו שאנחנו כאן זה כמו טיול, זה בקטנה. אנחנו עושים דברים ממש רציניים וקשים במכינה. המקום הזה באמת שצריך לשכפל אותו. הם עושים לי ממש טוב. אני מת ללכת למשהו רציני בצבא אבל אני לא יכול. אתה יודע, יש תיקים שאתה לא יכול להיות משהו רציני. שלא נותנים לך הזדמנות. אבל אולי אחרי המכינה, אם אני אצליח, אז אני אלך להיות לוחם. יש לי כאן עוד דרך לעבור. זה קשה ואני מקווה שבסוף אצליח לעמוד במטרות שלי".
בשלב הזה מושיק הגיע והפריע לשיחה (: לא יכולתי להתאפק וספרתי למושיק, ליד הנער, מה הוא אמר. מושיק אמר "אז צריך לשכפל אותנו?". הנער ענה "וואלה כן". מושיק ענה לו "אולי להרחיב את מספר הנערים?", הנער ענה לו "לא, זה טוב שזה ככה קטן. אפשר לעשות דברים". תוך כדי שהנער הזה מדבר אני קולט את מושיק מסתכל עליו ומלטף לו את הרעש. תשמעו… זה קטע מצמרר. באמת! הבן אדם מסתכל על הנער הזה במבט אמיתי ואומר "*** עובר תהליך יפה. לאט לאט הוא יגיע למטרות". אני חושב שהליטוף הזה הוא אולי היחיד (שבטח עוד ימשיכו להיות) שמקבל מאיש חינוך משמעותי כל כך שבעצם אומר לו "יהיה בסדר. אנחנו איתך". שאלתי את הנער "מה המטרה שלך?", הנער ענה "לעבור את הראיון ליחידה שאני רוצה". הנשימה נעצרת, אין מילים. אם לא המכינה, אם לא מושיק, אני בטוח שאין סיכוי שהיו לנער הזה שאיפות, מטרות, יעדים, חלומות, וכמו שהנער הזה אמר – מסגרת שבונה אותו! אני לוחץ לנער הזה את היד ואני אומר לעצמי "הנער הזה לא יודע כמה כוחות ואנרגיות הוא נתן לי". אין לי קשר אליו, אבל הוא הצליח להכניס בי כוחות ואנרגיות שאין לי דרך להסביר.
אני מלווה את מושיק לרכב ונפרד ממנו לשלום. בדרך אני לא מפסיק לחשוב. אני חושב על מה שראיתי, אני חושב על מה שהרגשתי, אני חושב על המתנה הזאת שהמדינה קיבלה, אני חושב על האוצר הזה, אני חושב על זה שפשוט צריך לשכפל את המכינה הזאת, אבל אז נזכר שככל הנראה את מושיק אי אפשר לשכפל. הוא יחיד ומיוחד (ולא, אני לא מאמין באמירה ש"לכל אדם יש תחליף"), הוא עושה עם הנערים האלה את מה שאף אחד לא עושה. תאמינו לי.
אני ממשיך לחשוב ואז שוב הנשימה נעצרת. אני משחזר בראש שוב ושוב את מה שהנער הזה סיפר ואז אני קולט שוואלה… הנער עשה שטויות (אולי שטויות רציניות – אני לא יודע), אבל הנער הזה בא למכינה הקשה הזאת בשביל לבנות את עצמו, בשביל לפתח את עצמו, בשביל לבנות מטרות, חזון, שאיפות וחלומות, ווואלה – החברה אשכרה לא באמת מאפשרת לו לעשות את זה! ולמה? כי הוא עשה שטויות! עכשיו רגע… בואו לא נתבלבל… הבן אדם צריך לשלם מחיר. אין דבר כזה להמשיך הלאה ככה. אבל במקום שהוא יהיה מאחורי סורג ובריח, או במקום שהוא יהיה באיזו מסגרת שרק הורסת אותו, הוא מגיע למכינה ש… איך נגיד בעדינות… לרבים וטובים מאיתנו יש מה ללמוד ממנה… אז למה המדינה לא יכולה לבוא ולהגיד "תשמע, אם התקבלת למכינה הזאת אז כנראה שאתה באמת בנוי לשינוי. תיקח את תקופת המכינה, תוכיח שינוי, ואנחנו כחברה נאפשר לך ליישם אותו!". תחשבו על זה רגע… לא גאוני??? במקום שאותו הנער יסתובב ויהפוך להיות נטל על החברה, הוא הופך להיות נכס לחברה! אבל בישראל כמו בישראל – יש רצוי ויש מצוי, ואנחנו לא באמת חברה שרוצה לשקם את אלו שזקוקים לשיקום… ואני מבטיח עוד לכתוב על זה בהמשך…
איזה ערב משמעותי זה היה. איזה כוחות הנער הזה נתן לי. איזה כוחות מושיק מעביר. איזה כוחות אנשי המכינה והנערים המדהימים האלה משדרים.
בקיץ האחרון העברתי הרצאה לצוות המכינה. דברתי איתם על הפרעת קשב ועבריינות נוער. הסתכלתי עליהם, הקשבתי להם, הרגשתי אותם – והבנתי! הבנתי שיש כאן מפעל חיים של מושיק שהוא לא עוד מפעל חיים – הוא מפעל שבונה ומעניק חיים חדשים לנערים שאם לא המכינה – אני כמעט בטוח שהם היו בפשיעה, בשולי החברה ובטח לא בעמדה משפיעה.
מושיק וולף היקר. בשם כל עם ישראל אני מבקש להודות לך ולכל צוות ההדרכה על מה שאתם עושה עם ולמען דור העתיד של כולנו. הלוואי שיפתחו עוד מסגרות ברוח עבודתך, הלוואי שכמה שיותר נערים יפנו לכיוונים חיוביים ומשמעותיים באמצעות הדרך המופלאה שהם עוברים במכינה. דע לך שאתה ההוכחה שאין דבר העומד בפני הרצון, דע לך שאתה ההוכחה שבעבודה נכונה ומקצועית אפשר להציל כל אדם, ודע לך שאתה מקור להשראה, אתה מנהיג, אתה מודל.
מכינת "אשר רוח בו"
מכינה קדם צבאית במצפה רמון לבני נוער עוברי חוק ונערים במצבי סיכון. המכינה שואפת להביא לידי ביטוי את היכולות והכישורים של הנערים, להובילם לנתינה, הכרת ואהבת הארץ ופיתוח יכולות אישיות נורמטיביות. השאיפה היא שהנערים יתגייסו ליחידות איכותיות בתפקידים משמעותיים, מתוך תפיסה שהשירות הוא זכות, שליחות ומהווה נקודת זינוק חיובית לחברה הישראלית. למכינה קשר מוצלח מול מערכת בתי המשפט ויש שיתוף פעולה פורה מול הצבא והיא מוערכת מאוד בקרב שופטים, פרקליטות, תביעות וגורמי חינוך וטיפול בקהילה.
♥ אתר המכינה – לחצו כאן
♥ לתרומות למכינה המדהימה הזאת – לחצו כאן
♥ עמוד הפייסבוק של המכינה – לחצו כאן
♥ עמוד הפייסבוק של מושיק – לחצו כאן
