נכתב ע"י יותם ויסקופ – אקדמאי בתחום החינוך המיוחד (התמחות בהפרעות התנהגות ולקויות למידה), מנחה מוסמך להורים לילדים עם הפרעת קשב וקשיי התנהגות (בוגר גישת "הוראה מתקנת הורית" בפיתוחה של ד"ר רונית פלוטניק, ובוגר גישת "הסמכות החדשה" בפיתוחו של פרופ' חיים עומר בבית החולים שניידר לרפואת ילדים), מאמן מוסמך בתחום הפרעת הקשב ולקויות למידה בגישה קוגנטיבית-התנהגותית, בוגר הכשרות להנחיית קבוצות לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב ובעיות אלימות, בוגר קורס ביו-פדבק וכן בוגר השתלמויות מקצועיות נוספות ומגוונות בתחום הפרעת הקשב וקשיי התנהגות.
במשך עשור הובלתי את המרכז הקהילתי הגדול בארץ להתערבות רב מערכתית עם ילדים ומתבגרים בעלי הפרעת קשב, לקויות למידה והפרעות התנהגות. כמו כן העברתי עשרות סדנאות בנושא התערבויות עם ילדים ונערים אלו, בדגש על נערים עוברי חוק עם הפרעת קשב.
כיום אני עוסק בהדרכת הורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב, קשיי התנהגות והתנהגויות סיכון. כמו כן אני שותף בתהליך הכשרה של מפעילי מבדק MOXO (כלי עזר ממוחשב בתהליך הערכה של הפרעת קשב), מוביל את מיזם FOCUS BOX ADHD – ארגז הכלים המקוון למיצוי יכולות של אנשים עם ADHD ומפעיל באהבה גדולה את מיזם "ZOOM על הקשב" – מתן ידע וכלים מקצועיים בתחום ADHD.
לפני שנדבר על הדברים הטובים שבהפרעת הקשב, כדאי שנעשה יישור קו באופן שאני רואה את הפרעת הקשב:
- אין עדיין החלטה סופית מהי הפרעת קשב (מה שנקרא – החלטה מדעית). המחקרים מדברים על כך שמדובר על הפרעה שמקורה במוחו של האדם (נוירולוגי), רואים שפעמים רבות היא תורשתית ורואים את ההשפעה על התפקודים הניהוליים. ומכאן ארצה להציע להסתכל על הפרעת הקשב כהפרעה ביצועית ולא כהפרעה רגשית, אם כי ברגע שאנחנו לא מטפלים בביצועים, אז בהחלט יכולות להתפתח בעיות רגשיות. עם זאת אני חושב שהילד צמא שיתנו לו כלים וכישורים להתמודדות, וזאת לצד הכלה ותמיכה.
- אני חושב שאפשר להסכים שמדובר על ילדים חכמים, יצירתיים ורגישים.
- הפרעת הקשב דורשת התערבות מקצועית 24/7 ואני חושב שמי שיכול לעזור לו בצורה כל כך אינטנסיבית הם ההורים.
- כדאי לדעת שהמחקרים הרבים מדברים על זה שהפרעת הקשב לא עוברת, אך בהחלט אפשר ללמוד לנהל אותו (ולא שהיא תנהל אותנו). הבן אדם צריך פשוט ללמוד לחיות איתה ולקחת אותה למקום טוב (עד כמה שניתן).
- אני חושב שטיפול תרופתי חשוב לתהליך ההתערבות עם הילד, ובתנאי שהילד עבר תהליך הערכה מקצועי בהתאם להנחיות משרד הבריאות (ניתן לקרוא כאן: https://katzr.net/f67d70) ובתנאי שהוא אכן זקוק לטיפול התרופתי (ואת זה נשאיר לרופא לקבוע). חשוב לזכור שהטיפול התרופתי הוא לא הדבר הבלעדי בתהליך שהילד עובר בטיפול בהפרעת הקשב. הטיפול התרופתי חשוב שיהיה כחלק מתהליך רב מערכתי משמעותי שמתבצע ע"י גורמי מקצוע בעלי הכשרה מתאימה להתערבות בתחום. ספרות מקצועית רבה מדברת על כך שחשוב לשלב הדרכת הורים מותאמת להפרעת קשב, טיפול תרופתי, הדרכה מקצועית לילד ע"י גורמי מקצוע וכמובן תמיכה מקצועית לבית הספר. הטיפול התרופתי בפני עצמו יכול להיות פחות יעיל וחבל… כי תזכרו שיש הרבה אנרגיה ומשאבים שהילד משקיע וגם הוא רוצה לראות תוצאות.
אז אחרי שעשינו "יישור קו" אני רוצה לשתף אתכם ולהגיד שאחרי שפגשתי הרבה מאוד ילדים ונערים עם הפרעת קשב, אני רוצה לתת להם מדליה! כן… מדליה! על מה?
- על זה שהרבה פעמים הם מסתכלים על ילדים אחרים שמצליחים והם לא.
- על זה שהם מקבלים תרופה תוך הרגשה ש"אני לא בסדר".
- על זה שהם הרבה פעמים מנסים להסביר את עצמם ויוצא להם הפוך ממה שהתכוונו.
- על זה שלא פעם הם הולכים לטיפולים ולא תמיד רואים התקדמות.
- על זה שהם מנסים לעשות דברים ולא פעם יוצא הפוך ממה שרצו.
- על זה שהם "זוכים" לראות את ההורים שלהם מאוכזבים ואולי מיואשים.
- על זה שהם צריכים לספוג מבטים לא פשוטים מצד הסביבה על התנהגויות שלא תמיד בשליטה מלאה שלהם.
- על זה שהם צריכים להשקיע זמן בשביל "להתיישר".
- והרשימה עוד ארוכה…
על כל אלו ועוד אני חושב שמגיע להם מדליה! ומגיע להם שיראו אותם ואת הטוב שטמן בהם.
זה נכון שההתמודדות עם הפרעת הקשב יכולה להיות לא פשוטה. יש הרבה סיבות לכך שההתמודדות הזאת לא פשוטה. לדעתי הסיבה המרכזית היא הקושי "לחנך" דווקא את האנשים שאין להם הפרעת קשב ולהסביר להם מהי הפרעת קשב, איך הילד הזה חושב, איך הוא מגיב ואיך הוא מפרש דברים. הבעיה היא שזו הפרעה שלעיתים קשה להזדהות ולהכיל אותה, ומכאן המפגש הלא פשוט של הילד עם הסביבה. אפשר לכתוב שורות ארוכות ורבות על המפגש הלא פשוט של ילדים אלו עם הסביבה ובכלל על הקשיים שבהפרעת הקשב, אך בואו נסתכל עכשיו על הדברים הטובים שלרוב מאפיינים את הילדים עם הפרעת הקשב (ובתנאי שאף אחד לא הרס את הפרח היפה הזה)… לרוב ילד עם הפרעת קשב הוא:
- חושב מחוץ לקופסא
- דבק במטרה
- בעלי מיומנויות אלתור
- פעלתניים
- מתלהבים
- בעלי יכולת הישרדות
- נמרצים
- מילוליים מאוד
- מלהיבים
- חדשניים
- בעלי דמיון
- אוהבים לקחת סיכונים
- יש להם לב ענק!!
- אוהבים לדעת
- יכולים להתאושש בקלות
- הרבה פעמים מעניין להיות בחברתם
- טובי לב
- לא משעמם איתם
- יש להם חוש הומור
- לא פעם יש להם נקודת מבט מעניינת
- יכולים לחשוב תוך כדי תנועה
- יכולים להיות טובים במצבי לחץ
- והרשימה עוד ארוכה (:
עכשיו זה זמן טוב להיזכר בסרטון המדהים של ערוץ כאן 11 "סליחה על השאלה הפרעת קשב וריכוז": https://katzr.net/6a0ca5 .ממליץ לכם לצפות בכל הסרטון החשוב הזה, אבל אם אין לכם כוח ובא לכם לשמוע מה הילדים מספרים שטוב בהפרעת הקשב, אז "תקפצו" לדקה 14:55.
איך לדעתי מביאים לקדמת הבמה את הדברים הטובים שבהפרעת הקשב?
אני חושב שהחברה, ובכלל זה ההורים, צריכים ממש לדאוג שהפרח היפה הזה לא יהרס. צריך לנקות את האדמה, לדשן, לגזום כשצריך ובעיקר להשקות. אני חושב שלהורים יש תפקיד משמעותי מאוד בעיצובו של הילד והוצאת הדברים הטובים. לדעתי חשוב יהיה שההורים יתמכו ביחד ממקום אמיתי, יסייעו לו להגשים חלומות, יארגנו ויכוונו אותו על מנת שלא ילך לאיבוד, יניעו אותו להצלחה ובעיקר יראו לו את הדרך, יזכרו שהם זקוקים לתמיכה חיצונית (של ההורים) להכוונה (כמו השוטר החיצוני שמנהל את השוטר הפנימי הלקוי) ובעיקר להאמין – כי אם ההורה לא מאמין שהילד יצליח… סביר שהוא לא יצליח… אבל אם ההורה יאמין שהילד יצליח… ויעשה פעולות בשביל שיצליח… אז סביר שהוא יצליח.
תמיכה מקצועית לילדים ולהורים:
חשוב לזכור שהילד, ההורים ובית הספר זקוקים לתמיכה מקצועית ע"י גורמי מקצוע בעלי התמחות ישירה בהפרעת קשב. אני אוהב לתת את הדוגמא הבאה: אם לילד יש דלקת אוזניים אז נלך איתנו לרופא אוזניים ולא לאורתופד, ואם לילד יש בעיות ראיה אז נלך איתו לרופא עיניים ולא לרופא שיניים, ואם לילד יש ADHD אז נלך איתו לגורמי מקצוע שמתחים בהפרעת הקשב ולא לאנשים שמתמחים במחשבים. למיטב ידעתי אין התמחות ישירה בהפרעת קשב (למעט נוירולוגים ופסיכיאטריים שמתמחים, בין היתר, בטיפול בהפרעת קשב), אך יש נושאים מקבילים כמו עובדים סוציאליים (בהתמחות לקטינים), פסיכולוגיים (בהתמחות לילדים), אנשי חינוך מיוחד (בהתמחות להפרעות התנהגות), יועצות חינוכיות, מרפאות בעיסוק (שהתמחו בהפרעת קשב, למשך דרך "קוג פאן") ועוד… ארצה להציע לקבל תמיכה מקצועית מאנשים בעלי הכשרה אקדמית מוכרת ומפוקחת ע"י המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) שלמדו את התחום לעומק, נבחנו עליו, הגישו עבודות, והכי חשוב יש פיקוח על מה למדו, אך כמובן שכל הורה יכול לעשות מה שנכון לו שכן בסופו של יום הילד שייך לו – ורק לו.
לסיכום, אני מבקש שתזכרו: כל ילד רוצה לדעת שהוא המתנה הגדולה ביותר להורים שלו, ולא משנה מה הוא עושה.
מקווה שהפוסט עשה לכם קצת סדר… ובכל מקרה אני זמין לרשותכם בכל שאלה (:
יותם
(קרדיט תמונה: <a href='https://www.freepik.com/photos/people'>People photo created by drobotdean – www.freepik.com</a>)
